תשעה באב

הכותל המערבי

 הכותל המערבי שריד בית מקדשנו

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​בתשעה באב ג' אלפים תת"ל (70 לספירה הנוצרית), בתום שלוש שנות לחימה, הרס הלגיון הרומאי בראשותו של טיטוס את בית המקדש השני. מהבנין המפואר שבנה הורדוס נותרו רק קירות התמך של ההר, שהמפורסם בהם הוא הכותל המערבי.  במדרש שמות רבה (ב', ב') נאמר: "א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר 'הנה זה עומד אחר כתלנו' (שיר השירים ב' ב')", על אף שמקור זה ומקורות אחרים המאזכרים את הכותל המערבי מתייחסים לכותל המערבי של המקדש שעמד ככל הנראה על תילו עד המאה השישית, יוחסו מדרשים אלו במהלך הדורות לכותל המערבי של הר הבית שנקבע במהלך הדורות כמקום תפילה.
 
במשך מאות רבות של שנים אין אזכור לכך שהכותל המערבי שימש כמקום תפילה, ולמעשה אין הכותל המערבי המוכר לנו היום מוזכר עד סוף ימי הביניים. כשהרמב"ן מגיע לירושלים בט' באלול ה' אלפים כ"ז (1 בספטמבר 1267) הוא מתאר את העיר בחורבנה "ועתה עלי תשתפך נפשי ... כי נשאר בעיר שמה ושאיה ... בית קדשנו ותפארתנו היה לשרפת אש ... בתוכו מתפללים כל ערל וטמא... כי ביום תשיעי לירח אלול שנת חמשת אלפים ועשרים ושבע באתי בעיר החרבה ושוממה מבלי בניה ... ואצל העיר כנג'[ד] הפתח קרעתי עליה ..." (נדפס בסוף פירושי התורה לרמב"ן, רומא ר"ל, ע' 241-242), הכותל המערבי אינו נזכר כלל בדברי הרמב"ן.
 
גם באגרת לבנו נחמן הוא מתאר: "כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו, ירושלם יותר חרבה מן הכל ... ואין ישראל בתוכם כי מעת באו התתרים ברחו משם ... רק שני אחים צבעים קונים צביעה מן המושל ואליהם יאספו עד מנין מתפללים בביתם בשבתות. והנה זרזנו אותם ומצאנו בית חרב ... ולקחנו אותו לבית הכנסת כי העיר הפקר ...". בהמשך האיגרת הוא מתאר את עלייתו להר הזיתים אך אינו מזכיר את הכותל המערבי.
 
בספרם "הכותל" מתארים מאיר בן-דב, מרדכי נאור וזאב ענר תהליך הדרגתי שבסופו נבדל הכותל המערבי משורה של שרידים קדושים שנוסעים ותושבים יהודים החשיבו כמרכזיים בחייהם הרוחניים. שער הרחמים, שערי חולדה והר הבית ניצבים ברשימה יחד עם הכותל המערבי. לקראת סוף המאה ה-15 מתבדל הכותל המערבי ודבקות בו האמירות במדרשים הקדומים לפיהן הכותל המערבי (כלומר, של בית המקדש) אינו זז ממקומו על אף היותו הכותל המערבי של הר הבית ולא של המקדש.
 
ואכן, בשנת רמ"ח (1488) שולח ר' עובדיה מברטנורא מכתב לאביו שבו הוא מתאר את חוויותיו בארץ ישראל. על ביקורו בכותל הוא כותב: "וכותל מערבי, אשר הוא קיים עדיין, רצוני לומר חלק ממנו, אבניו הן אבנים גדולות מאד ועבות, לא ראיתי כגודל האבנים ההן בשום מקום קדמון, לא ברומי ולא בשאר מקומות...".  
 
החל מראשית המאה השבע עשרה מתחילות לצאת חוברות תפילה לאמירה על יד הכותל המערבי (הקונטרסים הראשונים משנת שס"א-1601 שמורים בספריית הבודליאנה באוקספורד), ומאז במשך מאות שנים פקדו היהודים את הכותל, שריד בית המקדש שמיקד אליו את געגועיהם, כמיהתם, אבלם ותקוותם לגאולה.
 
בספרייה הלאומית שמורים מספר אלבומי תמונות מסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים שבהם מצולמים יהודים מתפללים לצד הכותל. השלטון התורכי ולאחריו שלטון המנדט הבריטי אסרו על הבאת ריהוט לרחבת הכותל ולכן התפילה נאמרה בעמידה או בישיבה על הקרקע, מחמת העדר מחיצה נראים בתמונות גברים ונשים מתפללים זה לצד זה ללא מחיצות.
 
בתום מלחמת ששת הימים ואיחודה של ירושלים העבירו שלטונות צה"ל את הפיקוח על הכותל לרשויות השלטון האזרחי. ממשלת ישראל החליטה להעמידו בפיקוח הרבנות הראשית לישראל ומשרד הדתות, ומונה רב לכותל. בתהליך הדרגתי, לאחר פינוי שכונת המוגרבים שהייתה צמודה לכותל ומתן פיצוי לתושביה והעברתם לדיור חלופי הוכשרה רחבה גדולה מול הכותל המערבי והמקום הוסדר לתפילת יהודים והיה למוקד משיכה מרכזי ליהודים מהארץ ומרחבי העולם, כשריד העיקרי המצוי בידינו מבית המקדש השני.
הכותל המערבי
NliImageGallery