הספרייה הדיגיטלית > תערוכות > מאוסף ישראל > תרבות ההנצחה ביצירה הישראלית

תרבות ההנצחה ביצירה הישראלית

תרבות ההנצחה ביצירה הישראלית

​תרבות ההנצחה ביצירה הישראלית מיוצגת בהרחבה באוספי הספרייה הלאומית. לקראת יום הזיכרון 2013, בחרנו מדגם מצומצם מן החומרים הקשורים לתרבות ההנצחה בישראל.

 
תרבות ההנצחה מתבטאת בפרסומים מגוונים ובסוגות שונות. בעיקרו של דבר, אפשר לחלק את החומרים לארבעה: ספרי זיכרון, שירי נופלים, שירים על אודות נופלים וחומרים מגוונים אחרים הנוגעים להנצחת הנופלים ולשימור זכרם.
​ספרי ההנצחה לנופלים במערכות ישראל עומדים בתשתית הזיכרון הלאומי. הם מעלים את זכרם של נופלים יחידים, יש בהם המנציחים את זכרם של בני ישובים וקהילות, של חברים לנשק מיחידות צבא או ארגונים ביטחוניים, ויש היוצאים לאור ע"י משרד הביטחון והמוקדשים לכלל הנופלים.
 
הספרייה הלאומית מרכזת מאמצים מיוחדים בריכוז ספרים וחוברות אלה, שרבים מהם יוצאים לאור ביוזמות מקומיות ומשפחתיות ובמספר עותקים קטן. מלבד ערכו החינוכי של אוסף בן אלפי ספרים זה, הוא מעניק מבט מקיף על גלגוליה של תרבות הזיכרון בישראל.
 
ליצירותיהם של הנופלים במערכות ישראל נודע ערך מיוחד, בכך שהן מבטאות את עולמם הפנימי של מי שהלכו לפני המחנה והקריבו את חייהם למען המשך קיומה ושגשוגה של החברה הישראלית ותרבותה. התיעוד כולל את כל שלבי היצירה: כתבי יד וטיוטות של שירים ושל לחנים, פרסומים בעיתונות, ספרים שנדפסו, ביצועים מוקלטים של יצירות מולחנות ועוד.

 

מעבר לשירים שנכתבו בידי נופלים, יוצרים ישראליים רבים מקדישים כוחות יצירה רבים להנצחת נופלים במערכות ישראל. הנוכחות הבולטת של השכול והאובדן בחייו של כל אזרח ישראלי הביאה את שירי הזיכרון למעמד של נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. שירים אלה מהווים ביטוי מובהק של הסולידריות החברתית בישראל, משמשים עבור הציבור כמושא להזדהות וללכידות חברתית,  ומסמלים יותר מכל את המכנה המשותף הרחב ביותר של חוויות הקיום בישראל.
 
ארכיון הצליל הלאומי בספרייה הלאומית אוצר את כלל היצירה המוזיקלית, ובתוכה גם את שירי הזיכרון. כך הם נשמרים לא רק במילותיהם אלא גם בלחניהם ובביצועיהם המוקלטים.
 
בנוסף לכל אלה, באוספי הספרייה הלאומית אצור תיעוד עשיר ומגוון המאיר את תרבות ההנצחה הישראלית מזוויות הנסתרות מן העין. למשל מכתבים ששלחו משפחות שכולות אל יוצרים שנגעו ללבן; הביטויים שנותנים היוצרים לתחושותיהם ולחוויית היצירה; חילופי דעות על תכנון אתרי הנצחה ואנדרטאות; תיעוד אתרים שהיו ואינם. 

 

תרבות ההנצחה ביצירה הישראליתדוגמה מרגשת לכך היא פרשת השיר "לו יהי" של נעמי שמר, שהפך להמנון-תפילה של הציבור הישראלי במלחמת יום הכיפורים. שמר כתבה את השיר בין יום כיפור לסוכות תשל"ד (1973) והתאימה אותו לרוח הזמן, בימים של סוף מלחמת יום כיפור. השיר הכה גלים והרטיט לבבות רבים. נעמי שמר הוצפה תגובות ממעגלים קרובים ורחוקים. רבים מן המכתבים שקיבלה שמורים בארכיון נעמי שמר בספרייה הלאומית. באחד מהם, מה-27 בנובמבר 1973, כותבת לה אישה בשם ברכה ורדי על נפילתו של בעלה מנחם ועל ילדיה. בין הילדים היה עמיחי שלמד את שירה "לו יהי" בגן ולבקשת הגננת יצר גרסה משלו עם המלים: "...לו יכולתי להגיע לביתי ולראות את אבי..."
 
כל החומרים הללו בונים גוף ייחודי של תיעוד שהוא חלק חשוב ועמוק בדיוקנה של החברה הישראלית לדורותיה. מלים, תמונות וצלילים, מסמכים פרטיים וציבוריים, מגוון עצום של פרסומים מכל סוג, יוצרים יחד משא של זיכרון הנצבר באורח רציף בספרייה הלאומית ועומדים לרשות הציבור המתעניין, ולמען הדורות הבאים.
NLI_ImageGallery
NliImageGallery