עידו ועינם

 עידו ועינם – על תרבויות נעלמות

עידו ועינם"עידו ועינם" הוא מן היצירות המופלאות והחידתיות ביותר של ש"י עגנון. גילוי וכיסוי משמשים בסיפור בעת ובעונה אחת. כל אימת שהקורא סבור שנמסר לו פרט "ממשי", מתגלה לו עד מהרה שהסופר עוטף את הממשות במסתורין ובחידות. לעומת זאת, כל אימת שהסיפור מזכיר עניין מעורפל וחידתי, עולה בלבו של הקורא החשד שלפניו דווקא רמז לדבר-מה ממשי שעגנון נטל ממקורות כתובים וממסורות שהגיעו לאוזניו.
​בעלילה המורכבת שזורים חומרים רבים. כולם מפתים את הקורא-הפרשן לנסות ולפענחם על פי תפקידם בסיפור וגם לאור מקורות חיצוניים שיתכן ששימשו את עגנון לארוג את היריעה הרחבה שהוא פורש לפנינו. כתבי קודש מרכזיים, כתבים נידחים ומזמורים שעברו מדור לדור מפה לאוזן, שקיעים של תרבויות נעלמות, שבטים יהודיים שהתקיימו בזמנים אחרים ואף בממד זמן אחר, עולם המחקר המודרני והפירות שהוא מפיק מן המפגש עם טקסטים עתיקים, המתח בין מיסטיקה ומאגיה כיסודות מעשיים לעומת חקירת התופעות הרוחניות בכלים פילולוגיים-מדעיים, תשוקה לדעת, תשוקה ארוטית ותשוקה לקרבה מיסטית עם האלוהות – כל אלו משחקים תפקיד בסיפורו של עגנון. ועוד, שכן העלילה נעה בין מרחבים ובין זמנים צרים ורחבים, מוכרים ומוזרים, ואנו, הקוראים, מיטלטלים איתה, אפופי חידה וקסם, נתונים בידיו של רב-האמן עגנון.
 
יחד עם זאת, בלי ליטול כהוא-זה מן הטעם והחשיבות שבניסיונות למפות ולגלות את החומרים המשוקעים ב"עידו ועינם", דומה שמעבר לכל אלו, ביקש עגנון לעסוק בגבולות הפרשנות ובמגבלות של האפשרות להפריד בין כל הגורמים המרכיבים יצירת אמנות. עגנון כמו מבקש לומר לנו שאין מדובר בכימיה אלא באלכימיה. הוא מדגים לנו את תהליך היצירה כתהליך חד-כיווני, שאחריו אין עוד אפשרות לזהות את חומרי התבשיל. והתוצאה היא דבר-מה חדש בעולם, בריה שלא הייתה כמוה עד לבריאתה בידי הסופר האמן, גלגולו המודרני של השמאן ומספר הסיפורים הקדום.
 
דב סדן מביא סיפור שמאיר את גישתו של עגנון לפרשניו :
 
"מעשה בסופר שאשתו נסעה לאשר נסעה וביקשה ממנו שישגיח על הדגים שבכיור. ישב אצלו אורח וראה, כי הסופר מניחו מדי פעם בפעם ויורד למטבח. נלווה אליו, ראה את הסופר  פותח את הסתם ולאחר שהמים הישנים ניגרים ויורדים, הוא שוהה מעט ואחר הוא פותח את הצינור ומזרים את המים החדשים, ובאותה שהות שבין סתימה לפתיחה, היו הדגים  מפרכסים ופיהם מנשף כתוהים ובוהים על עצמם, הצביע עליהם הסופר ואמר: רואה אתה, אלה הם מבקרי..."
 
NLI_ImageGallery
NliImageGallery
  • מתחת לכותרת מחוקה כותרת קודמת: "ימים אחרים".
    להגדלת התמונה
    שני העמודים הראשונים מתוך כתב ידו של עגנון לסיפור "עידו ועינם".
  • מתחת לכותרת מחוקה כותרת קודמת: "ימים אחרים".
    להגדלת התמונה
    שני העמודים הראשונים מתוך כתב ידו של עגנון לסיפור "עידו ועינם".
  • מודבקים על גליונות נייר, עם תיקונים ותוספות בכתב-יד ובמכונת כתיבה, עמודים 10-9 .
    להגדלת התמונה
    דפי ההגהה לסיפור "עידו ועינם" מתוך "לוח הארץ" לשנת תשי"א.
  • מודבקים על גליונות נייר, עם תיקונים ותוספות בכתב-יד ובמכונת כתיבה, עמודים 10-9.
    להגדלת התמונה
    דפי ההגהה לסיפור "עידו ועינם" מתוך "לוח הארץ" לשנת תשי"א.
  • צילום: אלפרד ברנהיים.
    להגדלת התמונה
    שמואל יוסף עגנון, ירושלים, בערך 1950.
  • המכתב נשלח מארצות הברית אל עגנון שעשה אז בביתו של שלום בירושלים.
    להגדלת התמונה
    מכתב מאת גרשם שלום אל ש"י עגנון, ז' באייר תש"ט (07.05.1949).
  • במכתב מתאר עגנון את החודשים שעשה בביתו של שלום בשנת 1949 שבמהלכם כתב בין השאר את סיפורו "עידו ועינם".
    להגדלת התמונה
    מכתב מאת ש"י עגנון אל גרשם שלום, א' לימי ההגבלה (ג' סיון) תש"ט (29.5.12).
  • העתקה במכונת כתיבה שעשה עגנון למכתבו לשלום "כדי לחשוך לכם זמן".
  • "לידידי היקר לגרשום שלום/ אם עידו ועינם/ בידך עוד אינם/ קחם נא לזכרון/ ושים אותם בארון".
    להגדלת התמונה
    הקדשת ש"י עגנון לגרשם שלום על הסיפור "עידו ועינם".
  • המכתב נשלח עם פרסום הסיפור ב"לוח הארץ" לשנת תשי"א (1950).
    להגדלת התמונה
    מכתב מאת החוקר והמבקר ברוך קורצווייל אל עגנון, ערב ראש השנה תשי"ב (ספטמבר 1951).
  • המכתב נשלח עם פרסום הסיפור ב"לוח הארץ" לשנת תשי"א (1950).
    להגדלת התמונה
    מכתב מאת החוקר והמבקר ברוך קורצווייל אל עגנון, ערב ראש השנה תשי"ב (ספטמבר 1951).
  • מתוך "מג'מועה" של ר' שבתי בן משה מכורדיסטן.
    להגדלת התמונה
    כותרת מעוטרת לתרגום הארמי המורחב לקריאת התורה של חג השבועות, כפי המנהג העתיק.
  • מתוך כתב יד של סגולות וגורלות מכורדיסטן
    להגדלת התמונה
    עיגול הלבנה בחודש מ]לא[;
  • נערה יהודייה רעולה, גלויה בהוצאת "ישראנוף", תל אביב.