הספרייה הדיגיטלית > תערוכות > מאוסף יהדות > פרוזבול: מחילה על חובות ודאגה ליציבות כלכלית

פרוזבול: מחילה על חובות ודאגה ליציבות כלכלית

​שנת שמיטה: החובות בטלים

פרוזבולשנת השמיטה, החלה אחת לשבע שנים, כוללת מחילה על חובות. בסוף שנת השמיטה, מחויב כל אדם לוותר על כל החובות שזמן פירעונם חלף והם לא נפרעו. התורה קובעת דברים ברורים: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַה" (דברים ט"ו, 2-1).


התורה קובעת שהשמיטה תתרחש מקץ שבע שנים, ומיד מסבירה מה כוללת השמיטה: כל מי שרעהו חייב לו חוב, ישמוט את חובו, כלומר יוותר על החוב שלא נפרע. התורה אינו מבחינה בין סוגים שונים של חובות, אינה עוסקת בנסיבות אי-פירעונו של החוב, אינה מבחינה בין חייבים עשירים או עניים, אינה עוסקת בסיבות לחוב וגם אינה מגדירה אפשרות לצמצם את החוב על ידי ויתור על חלק ממנו (מה שמכונה בימינו "תספורת"). החוב עומד וצריך להיפרע. אם הסתיימה שנת השמיטה והוא לא נפרע, החוב מבוטל.

 

 

 

 

 

​הקושי לשמוט חובות והצורך לעזור לעניים

אלא שכבר פסוקים אחדים לאחר מכן, מגלה התורה מודעות ברורה למציאות האנושית. שנת השמיטה עלולה להביא לתגובה אנושית ביותר: אדם שיכול להלוות כסף ואשר חושש שהחייב יסמוך על שנת השמיטה הקרבה ויתכנן לא לשלם, יימנע מלהלוות כספים, בעיקר לעניים, למי שנהוג בימינו לכנותו "לווה בסיכון גבוה". והתורה אכן מזהירה לא להימנע מלהלוות לעניים לפני שנת השמיטה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים ט"ו, 11-9).
 
כלומר, להימנע מלהלוות לעני לקראת שנת שמיטה, מתוך חשש לגורלו של החוב, הוא מעשה בליעל, מעשה של רוע לב וחטא של ממש. התורה מגלה מודעות חברתית מפותחת ורגישות אנושית מובהקת: הרי עניים יהיו תמיד, ויש לגלות כלפיהם נדיבות, ולראות בכך ברכה.

כלל ידוע הוא שחוקים משקפים מציאות חברתית-אנושית. כלומר, אם יש חוק האוסר לעשות דבר-מה, הרי שמאחוריו יש הבנה שבני-האדם נוטים לפעול בדרך הפוכה. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בחוקים בעלי משמעות כלכלית. התורה קובעת את שנת השמיטה ומיד מזהירה מפני התחכמויות ומעקפים: אין להימנע מהלוואות לעניים מתוך חישוב ששנת השמיטה קרובה והעניים ישמחו לשמוט את החוב בתוך זמן קצר. והרי מדובר בהתנהגות מובנת: מדוע שאדם ירצה להלוות כסף כשהוא יודע שהלווה קשה היום עלול למהר לבטל את החוב?​

​     

מקור המילה "פְּרוֹזְבּוֹל"

מקור המלה "פרוזבול" בשפה היוונית. באשר למקורה המדויק, יש אי-בהירות. כל מי שניתח את המלה מבחינת המקור היווני מפרק אותה לשתי הצורות היווניות pros ו-bole (כלומר boule ביוונית).

החלק הראשון, pros הוא מלת יחס:"בפני", "אל", "בנוכחות", "לידי" וכו'. ואילו boule היא מועצה או אסיפה, מובן שיכול להיות תקף להרכב בית דין, בוודאי אם הוא מכונס אד-הוק לצורך קבלת מסמך פרוזבול בשנת שמיטה, בניגוד לערכאה משפטית קבועה. יש מי שסבור שהביטוי הוא צורה מקוצרת של pros boule bouleuton ("בפני אסיפת היועצים").

נראה כי כבר בימי התלמוד מקור המושג "פרוזבול" לא היה ברור לחכמים, שכן בגמרא (גיטין דף ל"ו ע"ב-ל"ז ע"א) יש ניסיון לדרוש את המלה "פרוזבול" לפי "פרוס בולי ובוטי" תוך קישור יצירתי בין המלים היווניות "בולי" ("עשירים") ו"בוטי" ("עניים") ומלים עבריות בפסוקים בתורה. אותו מקור תלמודי גם מביא סיפור שבו רבא פנה לזר (דובר יוונית ככל הנראה) ושאל אותו לפירוש המלה "פרוזבול" ונענה "פורסא דמילתא" כלומר "ביצוע העניין".

בכל אופן, ברור כי מדובר במסירה פורמלית של עניין במסגרת הסדר בתחום המסחרי.


         

​פרוזבול: הלל הזקן מתמודד עם המציאות

ואכן, המציאות הראתה שהתורה צפתה את ההתנהגות של השחקנים בשוק. הלל הזקן ראה שעל אף האזהרה המפורשת בתורה בני-אדם נמנעים מלהלוות, בדיוק מתוך חשש ששנת השמיטה תביא לשמיטת החוב. הלל הזקן עשה מעשה והתקין את תקנת הפְּרוְֹזבּוֹל.
 
הרעיון פשוט: המלווה מוסר את החוב לבית הדין, ובית הדין גובה אותו עבורו. כיוון שעל בית הדין לא חלה מצוות השמיטה, בית הדין יכול לגבות אותו גם לאחר תום שנת השמיטה. מסירת החוב לידי בית הדין נעשית באמצעות שטר פרוזבול, שיכול להימסר לבית דין של שלושה דיינים מוסמכים, או להיכתב בפני שני עדים שיעידו שהמלווה מסר את החוב לבית הדין בעיר, או שאפשר לבחור שלושה אנשים, למנותם כבית דין ולמסור להם את החוב.
 
...

​תקנת הפרוזבול: מעקף או חזרה למקור?

לכאורה, תקנת הפרוזבול מצמצמת את תחולתה של מצוות השמיטה. יש מי שהשוו אותה למכירת חמץ לגוי לקראת פסח וראו בתקנת הפרוזבול מעין מעקף יצירתי נוכח מציאות כלכלית שכבר בימי הלל הזקן הייתה שונה מן המציאות בעולם המקראי. לכן, במאה ה-19, היו משכילים שנתלו בתקנת הפרוזבול כדוגמה לכך שיש תקדימים להתאמת ההלכה למציאות המשתנה בעולם מודרני, לא חקלאי.


לעומת זאת, יש מי שהבינו את הצעד של הלל הזקן באופן אחר. בימיו של הלל חל שינוי בחברה היהודית בארץ-ישראל והיא הפכה מחברה חקלאית לחברה שבו רב העיסוק במסחר. שנת השמיטה כהוראתה בתורה נועדה לחברה חקלאית: מתן מנוחה לשדות משמעה קיפוח הכנסתם של החקלאים. המחזור הכלכלי של החקלאי נזקק להלוואות מדי שנה כדי לאפשר לבעל השדה להפיק את התוצרת, שעבורה הוא יקבל תמורה בסוף השנה. חקלאי קטן הוא אביון בסוף השנה, ואם הוא שומט את השדה בשל שנת השמיטה ומאבד בכך את עיקר הכנסתו, הרי שמן הראוי, לצורך האיזון, לשמוט את החובות שהוא לא הצליח לפרוע, כחקלאי. לפי הגישה הזאת, תקנת הפרוזבול סוגרת פרצה שנוצרה ושיכלה לאפשר לסוחרים עשירים לחמוק מתשלום חובותיהם, והיוזמה של הלל הזקן החזירה את מושג השמיטה לעולם החקלאי, כפי שהתורה כיוונה. ומכאן מובן גם הכלל שפרוזבול יכול לכתוב רק לווה שיש לו בעלות על קרקע, מצומצמת ככל שתהיה.

 

​מיעוט כתיבת שטרות פרוזבול

מצוות השמיטה היא מצווה התלויה בארץ. בכל הנוגע לכתיבת שטרות פרוזבול על כספים, יש מחלוקת האם הדבר חל על חובות בחוץ לארץ או שמא רק על חובות בארץ ישראל. עניין זה עשוי להסביר את מיעוט שטרות הפרוזבול המצויים בספרייה הלאומית. רוב השטרות המצויים באוספי הספרייה הם מארץ ישראל, מסוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, אם כי יש גם שטר פרוזבול אחד ממרוקו ואחד מגרמניה. בנוסף לכך, שטר פרוזבול הוא הצהרה בפני בית הדין, ולא שימש לגביית החוב בפועל, כך שאין סיבה מיוחדת לשמור אותו לאורך זמן. שטרות פרוזבול אינם פרטי יודאיקה נחשקים שכן אין נהוג לעטרם בעבודה אמנותית. ולבסוף, כיוון שרוב היהודים ראו במצוות הפרוזבול, כולל לעניין שמיטת כספים, מצווה הנוהגת בארץ ישראל בלבד, אין שטרות פרוזבול רבים מקהילות ישראל בעולם. גם ספרות ההלכה מתעדת את הנטייה המצומצמת לכתוב שטרות פרוזבול.
 
בחיפוש בספרי הלכה ובספרות השאלות והתשובות לאורך כל הדורות ניתן לראות כי פוסקים רבים פטרו מכתיבת פרוזבול. למשל, הרא"ש מעיד "ופרוזבול אין יודעין בארץ הזו מהו, כיוון שלא נהגו בשמיטת כספים" (שו"ת הרא"ש, כחח עז); הרב שמעון ב"ר צמח דוראן מעיד על מנהג אלג'יריה במאה הי"ג "ועתה בדורות האחרונים אין חוששין וגובין שטר שעברה עליו שביעית בלא טענת פרוזבול..." (שו"ת התשב"ץ, ח"ד, חוט המשולש ס' כב); ר' יוסף מטראני מעיד "מכל מקום ראינו בכל המקומות הרחוקים ... שאינן משמיטין, וגם לא נהגו לכתוב פרוזבול". ועדויות רבות נוספות.
 
מול שיטות אלו ישנן עדויות מועטות על כתיבת פרוזבול: ר' עזרא טראב מעיד "מנהג פשוט בעירנו [דמשק]... בכל סוף שנת השמיטה לבא אצל הדיינים לכתוב פרוזבול..." (שו"ת שערי עזרה, יורה דעה סי' כב). ר' יחיאל מיכל עפשטיין מסכם: "אבל ראינו שאף בדורות הראשונים לא היה העולם נזהרים בזה...". לאחר שהוא דוחה את סיבות הטוענים שאין צורך לשמוט בחו"ל חובות בשמיטה מסכם הרב עפשטיין, "...כל אלו טעמים חלושים הם, והירא את דבר ד' - ינהוג בשמיטת כספים גם בזמן הזה ובכל מקום, ובפרט שיש תקנה בעשיית פרוזבול". (ערוך השולחן, חושן משפט סי' סז סעיף א)
 
בספרייה הלאומית אפשר למצוא תיעוד למנהגי כתיבת שטרות הפרוזבול בדורות האחרונים, וכן לפולמוס סביב הנושא. בעיתון "המליץ" מ-12 באוקטובר 1896 וכן באותו עיתון ב-8 בנובמבר 1896 התקיים פולמוס בדבר כתיבת פרוזבול בחו"ל. עם התבססות הישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-20, היו מי שעודדו את הציבור לחתום על שטרות פרוזבול בפני בתי הדין והדבר ניכר בפשקווילים המצויים באוסף הספרייה הלאומית. בעיתון "הצופה" מ-19 בספטמבר 1938 מתועד כי גם הרבנות הראשית נטתה לגישה כזאת.
 
אם יש בידיכם שטרות פרוזבול מעניינים בתוכן או בצורה, או שטרות החתומים על ידי אישים חשובים, נשמח לקבל סריקות שלהם ולהוסיף אותם לאוסף הדיגיטלי של הספרייה הלאומית.
 
...

​לקריאה נוספת

1. יעקב אדרעי, פרוזבול ושמיטת כספים בזמן הזה, כפר חב"ד 2008.
2. יוסף צבי בן אבהרם הלוי, ספר תורת השביעית, ירושלים תש"ו.
3. נתן גשטטנר, ספר נתן פריו, בני ברק תש"מ.
4. דוד אברהם, נאמנו מאד, ירושלים תשע"ה.
5. תמר מוסקוביץ, שתי גישות בהבנת תקנת הפרוזבול, באתר דעת.
6. רשימת מאמרים על הפרוזבול במאגר רמב"י
תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה