אוצרות הגולה

 וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם (ישעיהו נו ה)

 בין השנים 1939-1935 החרימו הנאצים אוספי ספרים וספריות יהודיות רבות. חלק גדול מן הספרים הושמדו, חלק מן האוספים יועדו למוסדות המחקר הנאציים.

 

בין השנים 1938-1933 פעלו במספר ערים באירופה (בעיקר בברלין, וורשה ווילנה) סניפים של אגודת ידידי האוניברסיטה העברית, אשר דאגו להעביר לספרייה הלאומית ארגזים רבים של ספרים, של אספנים וקהילות שחששו מהחרמת הספרים ובחרו להצילם. בידיעות בית הספרים שהתפרסמו בקרית ספר בשנים אלו ניתן לקרא על אוספים רבים שהגיעו לספרייה באמצעות אותם סניפים.

 

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הוקמה וועדה שבדקה את האוספים ומיינה אותם על פי הספריות מהן נשדדו הספרים (על פעולת הוועדה ראו לקרא: דב שידורסקי, גווילים נשרפים ואותיות פורחות: תולדותיהם של אוספי ספרים וספריות בארץ ישראל וניסיונות להצלת שרידיהם באירופה לאחר השואה, ירושלים, מאגנס, תשס"ח – לעיון בספר ממחשבי הספרייה לחצו כאן)

   
במאי 1945 הציע גוטהולד וייל, מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, לשלוח נציגים לאירופה לברר מה ניתן להציל ממשרדי האוספים והספריות היהודיות. בראשית שנת 1946 יצאו פרופ' גרשם שלום ואברהם יערי לשליחות זו (יערי שב ארצה לאחר חילוקי דעות בינו ובין שלום). פרופ' שלום דאג להעביר מאות כתבי יד וספרים יקרי ערך לספרייה הלאומית. בשנת 1950 נסע פרופ' שלום שוב לגרמניה ושכנע את תאגיד "תקומה לתרבות ישראל" להעביר את הספרים היהודיים בעלי הערך לירושלים.
   
בנוסף לאוצרות הגולה, בקהילות רבות שניסו לשקם את עצמן לאחר השואה, נותרו ספרים רבים של קורבנות השואה, ספרים שאותם בחרו קהילות אלו להעביר לספרייה הלאומית, שישמשו יד ושם וזיכרון לנספים. 
 

במחסן הספרייה, בין מדפי הספרים שנתקבלו לספרייה בשנות השואה ולאחריה, ניתן למצוא חותמות רבות ואקס ליבריסים רבים של ספריות פרטיות וציבוריות יהודיות באירופה שהושמדו בשואה.

 

בחרנו להביא מדגם קטן כזיכרון לקהילות אלו.

NLI_ImageGallery
NliImageGallery