ולטר בנימין – 120 שנה

​120 שנה להולדתו של ולטר בנימין, הוגה הדעות, מבקר הספרות, ולטר בנימיןהמתרגם, המסאי, החוקר, איש הרוח, המשוטט העירוני הגדול של המאה העשרים.  חייו ומותו, יצירתו והגותו, מסמלים עבור רבים את המאה ה-20 על התמורות שחלו בה, מעליית תרבות ההמונים, הופעת אמנות הצילום, הפיכתו של הכרך העירוני לזירת ההתרחשות האנושית העיקרית, וכלה במתח שבין מיתוס ומציאות, בין נצח וחורבן.​

ולטר בנימין נולד בברלין, ב-15 ביולי 1892, בן למשפחה יהודית אמידה. הוא זכה לחינוך פרטי-ביתי עד לגיל 10, ולאחר מכן השלים לימודים תיכוניים והמשיך בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת הומבולדט בברלין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא החל לתרגם את שירתו של שרל בודלר. ב-1915 והוא בן 23, בנימין עובר למינכן, שם הוא מתוודע לגרשם שלום, והשניים הופכים לידידי נפש. חברותם הייתה עתידה ללוות אותם שנים רבות. במינכן ולטר בנימין מכיר את המשורר ריינר מריה רילקה וכותב מחקר על המשורר הלדרלין. בנימין מצליח לחמוק מגיוס לצבא הגרמני לאחר שהוא מעמיד פנים שהוא סובל מכאבים בגב התחתון. ב-1917 הוא עובר לברן שבשווייץ וב-1919 הוא משלים את הדוקטורט, בהצטיינות. מחקרו עוסק במושג הביקורת ברומנטיציזם הגרמני. בנימין, שאינו מצליח למצוא את מקומו בעולם האקדמי, סובל מקשיי פרנסה. בשלב זה הוא כבר נשוי לדורה פולק ואב לבן, רפאל.

 
בנימין כותב מסה בשם "ביקורת על האלימות", מפרסם תרגום של בודלר וממשיך לכתוב ולחקור, אך מצבה הכלכלי של משפחתו מחמיר על רקע המשבר הכללי ברפובליקת ויימאר. ב-1923 מחליט חברו הטוב של בנימין, גרשם שלום, לעלות לארץ-ישראל. שלום מזמין את בנימין לעלות גם הוא ולימים גם מנסה לשכנע אותו להשתלב כמרצה באוניברסיטה העברית, אך בנימין אינו נענה. מלכתחילה, הציונות לא כבשה אותו. הוא ראה את היהדות ככוח רוחני-תרבותי הפועל באירופה ולא נשבה בציונות המדינית המעשית.
 
בנימין ממשיך לכתוב בגרמניה, ואט-אט כובש לעצמו מקום וזוכה להכרה בציבור האינטלקטואלי. מחקר שהוא כותב על רומן של גתה, ספר על מקורות הטרגדיה הגרמנית וכלל עבודתו המחקרית הרציפה היו אמורים לפתוח בפניו את האפשרות לקביעות באוניברסיטה בגרמניה, אך הדבר אינו יוצא לפועל. בשנות העשרים הוא מתרגם חלק מ"בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט, כותב בעיתונות וחי תקופה בפריס. שם, בבירה הצרפתית, העיר המודרנית הגדולה, הכרך שוקק החיים, הוא מתחיל את עבודתו הגדולה על החיים בפריס של המאה ה-19.
 
בינתיים, תמורות פוליטיות רבות משמעות מתחוללות בגרמניה ובאירופה בכלל. עם העלייה המסתמנת של היטלר לשלטון בגרמניה, ולטר בנימין נודד לאיביסה שבספרד, ולאחר מכן לניס שבצרפת. לאחר שרפת הרייכסטאג בפברואר 1933 הוא משתקע בפריס ומתערה בחברת האינטלקטואלים הגרמנים הגולים: חנה ארנדט, קורט וייל, הרמן הסה ואחרים. בנימין, המתקשה להתפרנס כגולה בצרפת, שוקע בעבודתו המחקרית. הוא כותב על בודלר, מבלה ימים ארוכים בספריות, משוטט ברחובות פריס. הוא ממשיך לעבוד על ספרו הגדול העוסק בפריס של המאה ה-19 וכותב את "תזות על הפילוסופיה של ההיסטוריה". ב-1938, עם שלילת האזרחות הגרמנית מהיהודים, ולטר בנימין הוא גולה חסר מדינה. הוא נעצר בצרפת ונכלא במשך שלושה חודשים, ועם כיבוש צרפת על-ידי הנאצים, בקיץ 1940, הוא נמלט דרומה. תקוותו היא להגיע לארצות-הברית, לאחר שהושגה עבורו ויזה. בנימין מגיע לפירינאים, לגבול עם ספרד, וחוצה אותו יחד עם קבוצה של פליטים, בסיוע מדריכה. הוא מגיע לפורטבו שבקטלוניה, אך מסתבר שממשלתו של הרודן פרנקו אינה מוכנה עוד לקבל פליטים. נוכח הסכנה שהוא יוחזר לצרפת וייעצר על-ידי הנאצים, בנימין, חולה במחלות לב וריאה, תשוש, אבוד ונואש, נוטל מנה גדולה של כדורי מורפיום, ומת בלילה של ה-25 בספטמבר 1940, והוא בן 48 בלבד.
 
הגותו של ולטר בנימין שאבה ממקורות אחדים. התורה המרקסיסטית, הגותו של תאודור אדורנו במסגרת "אסכולת פרנקפורט", והשפעת עולם המיסטיקה היהודית שהגיע אליו דרך עבודתו של גרשם שלום. ולטר בנימין נתפס כיום כמבקר מרכזי של הלכי הרוח שהפכו לשולטים במערב במאה העשרים, כאיש שראה את ההמון כגורם המרכזי העולה על במת ההיסטוריה והתרבות, הבין את מרכזיותה של העיר בגיבוש התפיסות המודרניסטיות והחוויה האנושית החדשה, ועסק רבות בחשיבותו של התרגום כפעולה בתרבות. ולטר בנימין ייחד מקום מרכזי לאמנות הצילום וראה בה מדיום חדש מבחינת כוחו להגדיר אחרת את המרחק בין בני-האדם ובין בני-האדם והאובייקטים מולם. שאלות של קרבה וריחוק, התערות וניכור, העתקת מושגים ותפיסות בין בני-אדם ותרבויות ומקומו של המבט הסובייקטיבי על ההיסטוריה, על היצירה הספרותית ועל העולם בכלל, ולא פחות מכך העיסוק במתח בין נצח וחורבן, תרבות מעודנת מול כוחת קמאיים של אלימות והרס – כל אלה מציבים את בנימין כהוגה-דעות רלוונטי ביותר גם בראשית המאה ה-21. 

 

בארכיון הספרייה הלאומית מצויים פריטים אחדים של ולטר בנימין, ואנו מציגים אותם כאן לעיון הציבור. פריט בולט וייחודי הוא מחברת כרוכה בקלף, תפורה ביד בחוט אדום, שדפיה עמוסים בכתב-ידו הזערורי של בנימין. המחברת כוללת נוסחים של מכתבים, רשימות יומן והערות של בנימין לקראת כתיבת רשימות ומאמרים.

תצוגה של פריטים ולטר בנימין מהארכיון
NliImageGallery