פירוש המשנה לרמב"ם

כתב יד שנכתב בעצם ידו של ר' משה בן מימון, הרמב"ם. המשנה, סדר נשים, עם פירוש של הרמב"ם, בערבית יהודית. 

כתב היד נכתב במרוקו ובמצרים בשנים 1168-1161 והוא כולל 180 עמודים בגודל 276x198 מ"מ. הטקסט כתוב בכתיבה ספרדית בינונית. הכותרות בכתיבה ספרדית מרובעת.

לפנינו לא רק אוטוגראף של הרמב"ם, אלא שמדובר בעותק עבודה ששימש אותו ושהוא עשה בו שינויים ותיקונים במשך השנים. הרמב"ם כתב כאן בערבית יהודית, כלומר בערבית באותיות עבריות. מטבע הדברים, הוא מביא מובאות ומונחים בעברית, המשובצים בתוך הרצף של הטקסט בערבית יהודית. כתב היד, הנתון בשני כרכים, כולל הערות בידם של שניים מצאצאיו: בנו, ר' אברהם (החסיד) בן הרמב"ם, ונינו ר' דוד הנגיד (השני). כתב היד היה בידי צאצאיו של הרמב"ם עד אמצע המאה ה-15. במאה ה-17 נמצא בעיר חאלב שבסוריה כתב היד השלם של המשנה עם פירושו של הרמב"ם. החיבור התפצל כך שהיום נמצאים שלושה מסדרי המשנה (זרעים, נזיקין וקדשים) בספריית "בודליאנה" באוקספורד. סדר טהרות אבד, סדר מועד נמצא בידי הספרייה הלאומית בירושלים, בנוסף לכתב היד שלפנינו, הכולל את סדר נשים.

לכתב היד חשיבות מיוחדת בכך שהוא עדות חיה לעבודתו של הרמב"ם על הפירוש, ולעבודתם של בנו ונינו אחריו. כתב היד מאפשר להתוודע למקומות שבהם הרמב"ם מחק, שינה ותיקן את מה שהוא כתב, כך שיש לנו תיעוד של תהליך העיון והעיון מחדש שלו בטקסט. ולא זאת בלבד, אלא שהטקסט הוא תיעוד עקיף גם של מהלך חייו של הרמב"ם, בעיקר פרק נדודיו ממרוקו למצרים, בשנות ה-60 של המאה ה-12. לפי עדותו הוא החל לכתוב את הפירוש בהיותו בן 23, בשנת 1161, וסיים שבע שנים לאחר מכן. חוקרים סבורים שחלק מן השינויים בנוסח כתב היד קשורים למעבר של הרמב"ם ממרוקו למצרים, לפחות בכל הנוגע לשינויים שהוא הכניס בערבית היהודית.

פירוש המשנה לרמב"ם