אוספים וארכיונים > ארכיונים > מצפונות הארכיונים > לוי שניאורסון: אישי ניל"י, מרגל ומשורר

לוי שניאורסון: אישי ניל"י, מרגל ומשורר

ארכיונו של לוי (ליובה) יצחק שניאורסון (1975-1888) נתרם לספרייה הלאומית בשנת 1976. שניאורסון, נצר למשפחת האדמו"רים של חב"ד, היה מצעירי חדרה, שם התוודע אל אבשלום פיינברג שהיה חבר קרוב שלו. באמצעות פיינברג הוא הכיר את משפחת אהרנסון במושבה הסמוכה זיכרון-יעקב. כך היה שניאורסון לאחד מחבורת המייסדים של קבוצת הריגול ניל"י שפעלה בישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה במטרה לסייע לבריטים לכבוש את הארץ מידי העות'מאנים.
 
לשניאורסון מיוחסת המצאת הסיסמה "נצח ישראל לא ישקר" שראשי התיבות שלה היו לשמו של הארגון – ניל"י.
​ארכיונו העשיר של שניאורסון שופך אור חדש על פעילות ניל"י. בארכיון נשמרו פנקסים שבהם ריכז שניאורסון (שישב בשנת 1916 בקושטא בזהות בדויה ובתנאים קשים) מידע מודיעיני שהתקבל מסוכנים שפעלו ברחבי הארץ ובארצות השכנות. המידע עסק בתנועות הצבא העות'מאני, במצבם הכלכלי והמוראלי של החיילים, בדרכי הצטיידותו ובשגרת הפעילות שלו, וכן בתנועות של הצבאות האחרים באזור, בעיקר הצבא הגרמני ובנושאים של מודיעין תשתיתי כגון מצב מסילות הברזל, איומים אפשריים על מי שמבקשים לחצות אזורים בסוריה בדרך לארץ-ישראל ועוד. נראה ששניאורסון עסק גם בהכשרת סוכני שטח, שכן נשמרו גם מסמכים ובהם הנחיות של המותר והאסור בעבודת הריגול, עניין שהיה מרכזי בפעילתה של ניל"י, שלא הצטיינה במידור או בשמירה על כללים של עבודה חשאית מסודרת.
 
שניאורסון כתב יומנים שבהם תיעד את תחושותיו ורגשותיו בצל האירועים הסוערים. יומנים אלה משנת 1917 זורעים אור על פעילות המחתרת, שכן הוא פעל במרכזים שלה באותה שנה – בקהיר לצד אהרן אהרנסון והמפקדה הבריטית, על ספינת הריגול "מאנאג'ם" (Managem) ששטה בין חופי מצרים וקפריסין, ובמרכז הארץ ישראלי שבתחנת הניסיונות החקלאית בעתלית. יש בפנקסים אפוא מידע ראשוני רב ערך לתיעוד פעילותה של מחתרת זו, שכדרכן של מחתרות התיעוד שלה מועט וחלקי.
 
בלשון שהיא במקרים רבים פיוטית, מתאר שניאורסון גם את יחסיו עם הנפשות הפועלות בניל"י. הוא מביע הערצה לאישיותו של אהרן אהרנסון; מתאר את אהבתו העזה, לעתים קרובות תוך תיאור תשוקה ארוטית, לשרה אהרנסון, כשברקע ידועה לנו פרשת יחסיהם הדרמטית והסבוכה; נושא קינות מרות על חברו אבשלום פיינברג לאחר שנודע לו על מותו; מביע את שנאתו לתורכים; ומבטא את תסכולו לנוכח התנכרות הנהגת הישוב לאנשי ניל"י הפרו-בריטיים, ועוד.