וולתר רתנאו – 90 שנה

 וולתר רתנאו – 90 שנה להירצחו

וולתר רתנאו יום שבת, ה-24 ביוני 1922, ברלין, שכונת גרונוולד, שדרות המלכים (Königsallee): שר החוץ של רפובליקת וויימר, המשמש גם מנכ"ל של חברת AEG, ד"ר וולתר רתנאו, יוצא מביתו המפואר ומתיישב במכוניתו בדרכו ליום עבודה עמוס באירועים. כהרגלו, נוסע רתנאו רק עם נהגו האישי ובלי שומרי ראש. מאות מטרים לאחר תחילת הנסיעה, מתפוצץ רימון יד ונשמע צרור יריות. במקום נותרים רתנאו, מוטל ללא רוח חיים, ולצדו נהגו, רכב אחר בורח ובו שלושת הרוצחים מהארגון הימני המיליטריסטי הקיצוני הנקרא "קונסול".
מה היו הנסיבות הפוליטיות של גרמניה בשנת 1922 ומי היה וולתר רתנאו? מה הסעיר כל כך את מתנגדיו, שלא היססו לנקוט אמצעי כה חמור להשקטת הפוליטיקאי הבכיר?
 
בעת הירצחו של רתנאו גרמניה הייתה שקועה בבעיות כלכליות, פוליטיות וחברתיות קשות ביותר. ארבע שנים קודם לכן היא הובסה במלחמת העולם הראשונה ועברה זעזוע פוליטי עם התפטרותו של הקיסר האחרון, ווילהלם השני, בעקבות סיומה המביש של המלחמה. חלקים ניכרים של האוכלוסייה היו נתונים בבלבול פוליטי, נקרעים בין המונרכיה ובין הדמוקרטיה החדשה.
 
זאת ועוד, העול הכלכלי של שנות המלחמה הכביד על כל הגרמנים: אבטלה, רעב ואינפלציה. זמנים כאלו אינם זמנים של איזון ורוגע, אלא זמנים של האשמה ושל חיפוש אחרי האחראי, הבוגד. לא בכדי, התחזקה האנטישמיות באותן שנים ומפלגות קיצוניות ושוביניסטיות רשמו מספר עולה של חברים בפנקסי הפעילים; בין היתר נבנתה מן המצב גם המפלגה הנציונל-סוציאליסטית של אדולף היטלר. בתוכניותיהן התוקפניות, הסיתו מפלגות אלו את הקהל נגד יהודים, וכמובן נגד הבולטים ביניהם. בעיניים אנטישמיות, היהודים היו העשירים בחברה הגרמנית ומי שעשו את רווחיהם על גבהּ ועל חשבונה של האוכלוסייה הרחבה שנשארה ענייה. אל הקלחת הפוליטית, הכלכלית וההיסטורית הזאת נקלע וולתר רתנאו, פוליטיקאי, תעשיין וסופר יהודי.
 
וולתר רתנאו (1922-1867) נולד בברלין למשפחה יהודית אמידה. אביו, אמיל רתנאו, ייסד את חברת AEG, ולימים ירש וולתר חלקים ניכרים של החברה וגם תפקיד ראשי בהנהלתה. עקב חשיבותה של אותה חברה בכלכלת גרמניה, מונה רתנאו לאחראי בתחום המשאבים וחומרי הגלם בתעשיית המלחמה. יחסו של רתנאו לכיוונים הפוליטיים השונים לא היה נקי מתפניות מעוררות מחלוקת: בימי המלחמה הוא תמך במטרות הגרמניות במלחמה ואף המליץ על הפצצת לונדון באמצעות צפלינים, ואילו לאחר המלחמה הביע ביקורת חריפה על הקיסר שהתפטר. לאחר מינויו לשר החוץ של רפובליקת וויימר, בינואר 1922 (עד כה, הוא היהודי היחיד שהגיע לתפקיד כה בכיר בפוליטיקה הגרמנית), פעל רתנאו להתקרבות זהירה בין גרמניה ורוסיה, והצליח לגבש את הסכם רפאלו עם רוסיה הסובייטית. הצלחתו בגיבוש ההסכם הניבה הקלה משמעותית בלחץ הכלכלי על קופות גרמניה שהיו באותה עת ריקות.
 
בנוסף לכך, היה רתנאו איש ספרות, כתב וצייר וגם אסף דברי אומנות. הוא היה בקשר מכתבים עם אנשי תרבות רבים והיה מוכר בנדיבותו כלפי אמנים עניים. הסופר האקספרסיוניסטי הצעיר קרל ארנשטיין פנה אל רתנאו בבקשה לתמוך בו. רתנאו, על אף שטרם הכיר את ארנשטיין, ענה בחיוב והעניק לו מלגה למהלך שנה. מקרה זה הוא רק אחד ממקרים רבים מהסוג הזה.
 
באוספים הארכיוניים של הספרייה הלאומית נמצאים מספר מכתבים מאת רתנאו אל אנשים שונים, אל אלברט ארנשטיין, קרל ארנשטיין, אל מרטין בובר וכן לסטפן צווייג. התכתבות זו עם הסופר האוסטרי היהודי צווייג מעידה על הקשרים הלבביים של רתנאו עם אנשי ספרות.
מסמכים של רתנאו מארכיון הספרייה הלאומית
NliImageGallery
  • וולתר רתנאו בהיותו שר החוץ
  • וולתר רתנאו במדי צבא
  • מכתב לקרל ארנשטיין
  • "הקייזר", מאת וולתר רתנאו
  • "הרהורים" מאת וולתר רתנאו
  • גלויה של רתנאו לסטפן צווייג
  • מכתב של רתנאו לסטפן צווייג
  • מכתב של רתנאו לסטפן צווייג