וולט ויטמן – פריטים נדירים מן הארכיון

וולט ויטמן נולד ב-31 במאי 1819 בלונג-איילנד שבניו-יורק ונפטר ב-26 במרץ 1892 בניו-ג'רזי. הוא היה משורר, עיתונאי ומסאי שהטביע חותם מיוחד בספרות האמריקנית

ויטמן נולד להורים שהיו חוואים מעוטי-השכלה, צאצאים למתיישבים מהולנד ומאנגליה שהגיעו לעולם החדש במחצית הראשונה של המאה ה-17. הוריו של ויטמן לא נחלו הצלחה כחקלאים, ובשנת 1823 עקרו לברוקלין. וולטר הבן למד בבית-ספר ציבורי ומגיל 12 עבד בענף הדפוס בברוקלין ולאחר מכן בעיר ניו-יורק. הוא שימש מורה בבתי-ספר בלונג-איילנד ועסק בכתיבה עיתונאית ואף ערך עיתון בברוקלין. עד 1855 הוא ידע תהפוכות בתחומי עיסוקו. בתקופות מסוימות הוא פנה לענף הבנייה והנדל"ן אף כי המשיך לעסוק לסירוגין גם בעיתונות.

בשנותיו בניו-יורק הוא הרבה לפקוד את הספריות בעיר, צפה במחזות של שייקספיר והחל לכתוב שירה. בראשית 1855 הוא פרסם את שיריו בספר קטן. הספר, שלא נשא את שם המחבר וגם לא שם של הוצאה לאור, מומן על-ידי ויטמן עצמו ממכירה של בית. זאת הייתה המהדורה הראשונה של Leaves of Grass (לימים יתורגם לעברית כעלי עשב). הספר לא זכה לתשומת-לב בקרב ציבור הקוראים והמבקרים, אך המשורר רלף וולדו אמרסון (Ralph Waldo Emerson) כתב לוויטמן מלים נלהבות בעקבות התוודעותו ליצירה.

ויטמן המשיך לעבוד על "עלי עשב" גם לאחר פרסום המהדורה הראשונה. הוא הוסיף, שינה, עיבד וגרע, ומהדורות מעודכנות ומחודשות של הספר ראו אור במשך שנים. בשנת 1856 התפרסמה המהדורה השנייה ובשנת 1860 באה לעולם המהדורה השלישית. המהדורה השנייה נכשלה מסחרית, וזמן קצר לאחר פרסום המהדורה השלישית, ההוצאה לאור שפרסמה אותה פשטה את הרגל.

הימים היו ימי פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית. עם תחילת המלחמה, בשנת 1861, אחד משמונת אחיו של וולט ויטמן נפצע במלחמה והמשורר שהה בקרב הפצועים בבתי-החולים של העיר וושינגטון בניסיון לסייע כמיטב יכולתו לפגועי הגוף והנפש ששבו משדות הקטל. לקראת סוף המלחמה קיבל וויטמן משרה פקידותית במשרד הפנים אבל פוטר לאחר חודשים אחדים. "עלי עשב" עורר שערורייה והיו שטענו כי הספר 'פוגע במוסר'. חברים של ויטמן הצליחו לנקות את שמו ובשנת 1866 הוא קיבל משרה בפרקליטות.

"עלי עשב", היצירה שקנתה לוולט ויטמן את עיקר פרסומו, ראתה אור בחייו בתשע מהדורות החושפות את ההתפתחות היצירה במשך חצי יובל, עד 1881. כחסיד התנועה הרומנטית בשירה, ויטמן ביקש שיצירתו תשקף את רוחו, את נפשו ומהלכיה. שירתו של ויטמן פרצה לחלל התרבות האמריקנית בעת שעלתה בה דרישה לשירה אמריקנית 'אותנטית', כזאת שתבטא את האומה הצעירה העושה צעדים משמעותיים לגדולה, אומה אידיאליסטית המיישבת ארץ שממדיה עצומים ומשאבי הטבע שבה כמעט אינם גבולות. "עלי עשב" של ויטמן נתפס כמענה לדרישות הללו. חירות הנפש, החופש האישי, ליברליזם פוליטי, זיקה אינטימית לטבע וקירבת האדם אל עצמו ואל גופו.

ויטמן כתב ב-free verse, חריזה חופשית, בהשפעת תרגום King James למקרא. הוא שאף לחקות את המקצבים והתקבולות של הלשון המקראית כדי להעניק לשירתו ממד אפי, אנרגיה וחיוניות. שירתו משלבת גישה ריאליסטית, בתיאורי טבע, בשיקוף החברה האמריקנית בימיו וחוויית האדם האמריקני בארצו המתהווה, עם נטייה טרנסצנדנטליסטית מובהקת.

ויטמן ביקורתי כלפי תקופתו והמוסדות המאפיינים אותה ומאמין שהאדם במיטבו כשהוא נהנה מעצמאות מלאה ויכול לדאוג לכל צרכיו. אדם כזה, חופשי, טבעי ובריא הוא הבסיס האפשרי לחברה בריאה וחיונית, נטולת תסביכים ונקייה משחיתות.

מתוך: שירת עצמי; תרגם מאנגלית עודד פלד

 

השילוב האורגני בין שתי הגישות, כפי שהוא מתקיים ביצירתו של ויטמן, הוא הציר המחבר בין ה'אני' לכלל, בין הספציפי לאידיאלי. העיסוק של ויטמן באדם הבודד, הניסיון להחזירו ל'מצב הטבעי', הטהור, והתפיסה הרואה באדם הבודד הבריא, הנקי, כיסוד האיתן לחברה טובה יותר ולעולם טוב יותר, מזמין אותנו לקרוא את שירתו בשני מישורים, האישי והכלל-אנושי. כמשורר שעלה לגדולה מיד לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, השילוב הייחודי הזה, מלא האנרגיה והאמונה בכך שגדולתה של ארצות-הברית תהיה רוחנית ולא רק חומרית, מעמידים את וולט ויטמן בעיני רבים כמשורר האמריקני הגדול ביותר.

בחייו של ויטמן עלו ללא הרף קולות לא מעטים שסברו ששירי "עלי עשב" פוגעים במוסר ואינם עומדים באמות-מידה של תקינות מוסרית ומהוגנות חברתית. שירים שאולי רמזו לפרשייה הומוסקסואלית לצד שירים שדיברו על משברים רוחניים ואפלה של הנפש לא נשאו חן בעיני מי שראו את עצמם אמונים על המוסר הציבורי. ויטמן מרבה לעסוק במחזורי החיים והפריון. הוא מתאר את טבע המתפרץ תוך שימוש בדימויים מיניים. ויטמן קורא לחירות מינית גדולה ממה שהיה מקובל בתקופתו. על אף שהוא ראה במיניות סמל לכוחות הגדולים של הטבע והיקום, קריאה פשטנית של "עלי עשב" הקימה עליו צנזורים בחוגי הממשל ובציבוריות האמריקנית. אפילו בשנת 1881, כשוויטמן היה משורר ידוע ודמות מפורסמת, קבעה "החברה למיגור השחיתות" שמדובר ביצירה לא מוסרית, והמו"ל מצא את עצמו חושש מתביעה משפטית. המהדורה האחרונה משנת 1881, שהיא הגרסה המקובלת של "עלי עשב" עד היום, זכתה להצלחה מסחרית בעקבות הפרסום בעיתונות, וויטמן יכול היה לראות לראשונה גם ברכה חומרית ולחיות בשלווה בעשור האחרון של חייו.

בשנת 1865 ויטמן פרסם אוסף של שירים ששיקפו את תובנותיו ביחס למלחמה, לתנועה הטרגית שמשתקפת בה מלהט ההתלהבות הראשונית לתוצאות הנוראות ולמחיר הכבד שהיא גובה בחיי אדם ובשלמות הנפש של הפרט. אוסף השירים, "Drum Taps" הורחב לאחר רצח הנשיא לינקולן באותה שנה ונוספה לו הקינה על הנשיא שנפל חלל מידו של מרצח, "O Captain! My Captain!" שהייתה מאז לקלאסיקה בפני עצמה. נעמי שמר תרגמה והלחינה את השיר ("הו רב חובל") לזכרו של יצחק רבין.

במותו ב-26 במרץ 1892 נודע ויטמן כמשורר, כדמות המייצגת את הדמוקרטיה האמריקנית וכאדם שגילם את האידיאלים של "האדם הפשוט", מין "פרא אציל" המעלה על נס את רוח האדם ואת האינדיבידואליות האמריקנית במלוא חירותה.

הסופר והמשורר שמעון הלקין תרגם לעברית את עלי עשב (ספריית הפועלים, הוצאת הקבוץ הארצי השומר הצעיר, 1952), שנחשב לתרגום מופת שהשפיע רבות על השירה העברית של שנות החמישים והששים של המאה ה-20. עודד פלד תרגם לעברית שני ספרים של ויטמן, שירת עצמי​ (כרמל, 2003) ושעת-חצות בהירה (הוצאת קשב לשירה, 2010).

לציון 120 שנה למותו של ויטמן, בחרנו להציג מספר פריטים מתוך אוסף וולט ויטמן השמור במחלקת הארכיונים שבספרייה הלאומית. האוסף נתרם לספרייה על ידי צ'רלס פיינברג בין השנים 1968-1967 וכולל תדפיסים, תמונות, חתימות וצילומים של חומרים הקשורים לויטמן.

 

מי מכיר את "האווז השמן" ו"פלפלוני" של מנדלי מוכר ספרים?

אבי ספרות היידיש, מנדלי מוכר ספרים, היה גם מחדש פורה של מילים עבריות, ובעיקר בתחום המדע והטבע. הוא טבע לדוגמא את המילה ירגזי, אך מי אלה ההובני והפלפלוני?

1

השם מנדלי מוכר ספרים – או בקיצור מנדלי מו"ס – מוכר ודאי לרוב הקוראים כרחוב קטן בדרך אל הים, או מקסימום כאחד מסופרי היידיש הגדולים של סוף המאה ה-19. זה נכון שמנדלי הוא מעמודי התווך של ספרות היידיש הקלאסית, ואחד מאלו שהפכו אותה ליותר משפת דיבור שנקראה בזלזול "ז'רגון". אך לצד זאת למנדלי מניות יסוד גם בחידוש השפה היורשת – העברית. עד כדי כך השפיע מנדלי מוכר ספרים על העברית המדוברת, שכאשר היו משבחים בפני ח.נ. ביאליק את אליעזר בן יהודה הוא נהג להגיב: "מנדלי כבר עשה זאת קודם".

מנדלי, שנולד בשם שלום יעקב אברמוביץ', תרם לעברית על כל צדיה: גם מבחינה דקדוקית וסגנונית, וגם חידושי מילים כדוגמת "גפרור" (בן יהודה תמך ב"מַדְלֵק"). לצד זאת, קשה להפריז בתרומתו לעברית המתחדשת גם בתחום משמעותי אחד – תחום המדעים.

דיוקנו של שלום יעקב אברמוביץ', מנדלי מוכר ספרים, מתוך העיתון "דער יוד", דצמבר 1901

מאז ראשית שנות ה-60 של המאה ה-19 החל מנדלי כותב בעיתוני המשכילים העבריים של התקופה טורים קבועים שעסקו במדע פופולרי. הוא סיפר לקורא העברי ממזרח אירופה על הכימיה (כעמיה) והאלקטרוניקה (עלעקטריע), על תנועת כדור הארץ ועל גוף האדם. במשך שלושה שבועות סיפר לקוראיו אחת לשבוע על נפלאותיו של התרנגול. טורים אלה התפרסמו בכל העיתונים העבריים הגדולים של התקופה: "המליץ", "הצפירה", "הכרמל" ועוד.

1
מתוך "הצפירה", 8 במאי 1862

והינה, בשנת 1862 פרסם מנדלי את הכרך הראשון של עבודתו החשובה ביותר בתחום – ספר "תולדות הטבע". מנדלי הוציא לאור במהלך עשר השנים שלושה כרכים – הראשון שעסק ביונקים היה ברובו תרגום של ספר גרמני; השני עסק בעופות ואילו השלישי עסק בזוחלים. בשני הכרכים האחרונים כבר לא הסתמך מנדלי רק על הטקסט המקורי, אלא הוסיף, על פי עדותו, מידע שליקט משלל מקורות שעסקו בנושא, בהם גם כתביו של דארווין. לספר ולטוריו של מנדלי הייתה חשיבות גדולה בתחום המדע הפופולרי ובהנגשת הנושאים הללו לקוראים היהודיים של אותה התקופה. אך יותר מכך, לספרו המונומנטלי בתחום מדעי החיים הייתה חשיבות גדולה ללשון העברית.

מנדלי קרא לקוראים לרכוש את ספרו ותיאר את עבודתו במילותיו שלו (ובשינויים קלים לטובת קלות הקריאה): "למען שפת עבר הקדושה ירושת פליטת העברים, ולמען אחיי בני עמי המשתוקקים לדבר ה' וצמאים למי חוכמה ודעת הרימותי עתותיי קודש, ואדדה שנותיי וימי נעוריי להריק דברי מדע שפוני טמוני חול אל הקודש…". על הכרך הראשון המליץ משום ש"נכבדות מדובר בה על תועלת בעלי החיים ועל סגולותיהם וכשרוניהם, על מבנה גוויותיהם… ובסופה יבואו שמונה לוחות ציורי בעלי החיים היונקים והם פיתוחי אבן ומשוחים בששר ויקר מחירם מאוד…". בטור מאוחר יותר התגאה "בצחות הלשון המזוקקת שבעתיים וכן בעניינים עצמם, בו אראה לעיני כל כוחי במילות ובשמות מלאכותיים, אשר יצרתי…".

1

רבים מהחידושים שטבע מנדלי בספר הזה – בעיקר שמות של ציפורים – התקבלו באופן רשמי ועודם בשימוש גם היום. הדוגמה הידועה ביותר היא הירגזי, שאת שמו העניק לו מנדלי משום שהוא "נרגן, עז נפש ורגזן", כדבריו. אבל לצידו מופיעים ב"תולדות הטבע" עוד שמות חדשים רבים שהמציא מנדלי ושהצפרים החובבים ודאי יזהו: העפרוני, החנקן, הנחליאלי, הסבכי, הגבתון, ועוד ועוד.

1

חלק מהשמות שהעניק מנדלי הם תרגום ישיר מגרמנית. כך למשל קרא לשלדג "עוף הקרח". את העוף שאנו מכירים בשם ברבור כינה בעקבות הגרמנית "אווז מזמר". המכרסם הגדול דרבן הוא "חזיר סמר", והמשעשע מכל – הפינגווין הפך בתרגום פשוט ל"אווז שמן".

1

1
עוד שם שממש לא הצליח – הקנגורו הוא "ארד הרגליים"

כמו השמות המתורגמים, גם הצעות אחרות של מנדלי לא בהכרח שרדו את השנים. לא כל השמות הם כמובן המצאות של מנדלי. חלק מהשמות שאותם העניק לבעלי החיים השונים הושפעו מפרשנות המקרא ומזיהויים משונים של חיות תנ"כיות שאינן עוד. כך למשל ה"קיפוד" הוא שמו של בעל כנף, אייל הצפון הוא "יחמור" ושקנאי הוא "קאת". את השם שקנאי קיבל בכלל עוף אחר, וחלק מהקרפדות הן "צב".

1
בהשפעת המקרא נקרא גם היונק הימי לוויתן בשם תנין. לתנין הזוחל קורא מנדלי משום מה "תנים".

לטווס נתן מנדלי את השם "תוכי". זיהויה של המילה תוכי עם העופות שאנחנו מכנים כך היום אינו מובן מאליו. הוא התקבע סופית בעקבות "כור עוני", תרגומו של יצחק בן משה רומש לספר "רובינזון קרוזו". אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ומנדלי העניק לתוכים שאנחנו מכירים היום את השם "הָבְני" (הובני) – שלא תפס כל כך. נזכיר כאן עוד שתי הצעות מקוריות של מנדלי שלא תפסו – וחבל: את הפלמינגו כינה מנדלי "לְהָבִי" ועבור הטוקן הציע את השם הנהדר "פלפלוני". אנחנו קוראים מכאן לדוברי העברית לאמץ את השמות מיד.

1

1

1

כך קרה שחובבי הטבע דוברי העברית חבים חוב עצום למי שמוכר בעיקר כסופר יידיש קלאסי. על כן נסיים בהמלצה לעיין בכל איורי בעלי החיים המופיעים בכרכי "תולדות הטבע" השמורים בספרייה הלאומית, וקצרה היריעה מלשתף אותם כאן. ונוסיף את קריאתו הנואשת של מנדלי לקוראיו: "התבוננו ושימו על לבבכם את העמל הרב, את עוניי, סבלתי ואסבול במלאכה כבדה כזו, עליה אדדה שנותיי ואשליך מאחורי גווי כל חמודות החיים, למענה חדלתי מעשות דרכי… לכן אל תשכחו חנות אותי, את אחיכם, הקורא לכם לעזרה, עד מתי תגשו אל השפה העברית רק בפיכם ובשפתיכם תכבדוה וכיסכם רחוק ממנה? עד מתי תאטמו אזניכם משמוע שעות הסופרים בקוראם אליכם?". שיווק ללא מעצורים.

 

 

כתבות נוספות

תמונה משפחתית אחת. ז'נבה, 1906

נומה בני – דרכו האחרונה של שלום עליכם

איך מכבסים בקלות ובמהירות במאה ה-18?

מאנטישמיות לציונות: 100 שנים לקשר בין פורד ליהודים

הנרי פורד היה אחד מהאנטישמים הגדולים בארה"ב במאה ה-20. נכדו הנרי השני, לעומתו, היה ציוני נלהב. לא הרבה יודעים, אבל הוא גם ביקר בארץ לפני כחמישים שנה. אלו הן תמונות נדירות מביקורו

הנרי פורד השני (במרכז, מביט למצלמה) בוחן את אחד מדגמיו במפעל פורד בנצרת עילית, פברואר 1972. צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ב-1919, יצרן הרכב המפורסם הנרי פורד קנה שבועון מקומי ולא מצליח במיוחד מדטרויט, בשם "דירבורן אינדיפנדנט". זמן קצר אחר כך החלו להתפרסם בשבועון כתבות אנטישמיות שציטטו בחופשיות את "הפרוטוקולים של זקני ציון", ובהן היהודים הואשמו, בין השאר, במלחמה, בעוני, בבולשביזם וביצירת "מוזיקת ג'אז יהודית מטומטמת".

בהמשך אף פורסמה מטעם השבועון סדרת חוברות ובה ארבעה חלקים בשם "היהודי הבינלאומי – הבעיה העולמית" – מעין אוסף  של "מיטב" הכתבות האנטישמיות שפורסמו בו. החוברות הופצו גם בסוכנויות פורד השונות בארצות הברית, ואף תורגמו לגרמנית ופורסמו במהדורה מיוחדת בגרמניה, שבה שמו של פורד התנוסס בגאון. אולם במהדורה האמריקנית שמו של פורד לא הוזכר.

לא שהאנטישמיות של פורד הייתה בגדר סוד. להפך, היא הייתה ידועה לכל. אך מה שפחות ידוע הוא שנכדו, הנרי פורד השני, היה ציוני נלהב שתמך במדינה היהודית הצעירה. הוא אף ביקר בארץ בשנות ה-70, במפעל שייצר רכבי פורד בנצרת עילית. מי היה מאמין שכמה עשרות שנים קודם לכן סבו היה הבעלים של אותו שבועון אנטישמי.

הנרי פורד מסייר במפעל פורד בגליל, פברואר 1972. צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בספטמבר 1945, שבועות ספורים לאחר יום הולדתו ה-28 ולאחר כניעתה הרשמית של יפן במלחמת העולם השנייה, פורד השני מונה לנשיאה החדש של ענקית הרכב. הנשיא הצעיר והדינמי, שכונה "האנק שתיים", ניהל את החברה בשנתיים האחרונות לחייו של סבו, ואחר כך במשך עשרות שנים נוספות.

זמן קצר אחרי הכרזת העצמאות של ישראל פורד השני סייע למדינה הצעירה שסבלה ממשבר תחבורתי, עם משלוח גדול של חלקי רכב. שנה אחר כך הוא העניק באופן אישי לחיים ויצמן, נשיא מדינת ישראל, מכונית מפוארת מדגם פורד לינקולן קוסמופוליטן. אומרים שהיחיד שזכה לקבל את הדגם הספציפי הזה מלבד ויצמן היה נשיא ארצות הברית דאז, הארי טרומן.

ב-1950 "האנק שתיים" אף הפך לתורם הגדול של המגבית היהודית המאוחדת, כשתרם 50,000 דולר לקמפיין הראשון של הוועדה הנוצרית למען ישראל.

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ב-1967, סביב מלחמת ששת הימים, פורד השני נתן בנונשלנטיות לידידו הטוב, איש העסקים והפילנטרופ היהודי מקס פישר, מכתב לבבי שאליו צורף צ'ק על סך 100,000 דולר לקרן החירום הישראלית.

זמן קצר אחר כך הוא עמד בהבטחתו לעשות עסקים עם ישראל ולייצר רכבי פורד בארץ, חרף איומי החרם הנרחבים מצד העולם הערבי. החרם הערבי יצא לפועל, וגלגלי המפעל בנצרת עילית החלו לנוע ולייצר מכוניות. בתגובה, פורד השני אמר כי "אף אחד לא יאמר לי מה לעשות".

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

מאוחר יותר הוא הרחיב בנושא ואמר כי "זה היה עניין עסקי פרגמטי… לא אכפת לי לומר שהושפעתי חלקית מכך שעדיין הייתה טינה כלפי החברה בגלל האנטישמיות בעברה הרחוק. רצינו להתעלות על זה. אך העניין המרכזי כאן הוא שהיה לנו נציג שרצה להקים סוכנות ולמכור את מוצרינו – אז למה לא לתת לו".

באביב 1968 יצאו מפס הייצור של המפעל בנצרת עילית המכוניות הראשונות מדגם פורד אסקורט – עם צמיגים, מצברים וצבע "תוצרת ישראל". בעיתונים דיווחו על התפוקה הראשונית: שלוש מכוניות ליום, עם תוכניות להגדיל את המספר לשמונה!

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

באוקטובר 1971 נערך אירוע חגיגי במפעל לרגל ייצור המכונית ה-15,000 מדגם פורד אסקורט. שנה אחר כך החלו לייצר במפעל דגם חדש בעל ארבע דלתות – אסקורט 1300 – ו"האנק שתיים" הגיע לביקור. אנחנו גאים להציג כאן לראשונה תמונות נדירות מאותו ביקור, השייכות לאוסף דן הדני, כחלק מהאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר.

בשנות ה-70 הייצוא למדינות אפריקה גבר, ובמפעל בנצרת עילית החלו לייצר גם דגמי פורד טרנזיט, משאיות ואוטובוסים. ב-1975, על רקע דיווחים שפורד עומד להיכנע ללחצי החרם, הוא אמר "אנחנו עומדים להמשיך בעסקים בישראל, ואם נוכל לעשות עסקים במדינה ערבית, מה טוב. כך שאנו יכולים לעשות עסקים בשני הצדדים… אני מניח שאף אחד לא יאחל לנו ברצינות, כסוג של חרם נגדי, להימנע מעסקים במדינות ערביות רק בשל עסקינו בישראל".

צילום: סוכנות צילומי העיתונות, אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

אי אפשר שלא לחשוב על שתי עובדות סמליות שמבליטות את הניגודיות הרבה בין פורד הסב לנכדו. ביקורו ההיסטורי של פורד השני בארץ התקיים בזמן כהונתה של ראשת ממשלת ישראל גולדה מאיר, ציונית ילידת רוסיה, שגדלה בארצות הברית וכיהנה מטעם מפלגת הפועלים מפא"י. בנוסף, המפעל בנצרת עילית שכן קרוב להר מגידו, האתר שבו על פי האמונה הנוצרית עתיד להתרחש הארמגדון ביום הדין.

כחמישים שנה לפני אותו ביקור פורסמה בשבועון דירבורן אינדיפנדנט כתבה שכותרתה "האם הציונות היהודית תוביל לארמגדון?", ובה גינויים נרחבים ל"מרכיב הבולשביקי הדומיננטי להפליא" בתנועה הציונית המודרנית, לעובדה ש"הממשלה היהודית בארץ ישראל דומה מאוד לזו של רוסיה – זרה ברובה", ול"ידידים הנוצרים של היהודים" שהולכו שולל ותמכו במפעל הציוני.

אין עוררין על כך שהשבועון היה אנטישמי, אך מעניין לציין שהוא גם הביע מעין כבוד מזויף כלפי הציונות – לפחות בצורתה הדתית-משיחית, ולא בצורה החילונית-סוציאליסטית שאפיינה את התנועה באותה עת.

הנרי פורד הראשון אמר פעם כי "מכל האיוולות של הדור המבוגר זו האיוולת הנוראה ביותר – הביקורת הבלתי פוסקת על הדור הצעיר שלא יהיה ולא יוכל להיות כמונו, כי אנו והם שבטים שונים שנוצרו מחלקים שונים ברוח הזמן".

ביל פורד, היו"ר הנוכחי של קבוצת פורד ונינו של הנרי פורד, ביקר בישראל ב-2019 לרגל חנוכת מרכז המחקר של פורד בתל אביב.

כתבות נוספות

האיש שנתן לסוסיתא את שמה – מהאסלה

פלא בירושלים: אוטומוביל!

פרנק סינטרה בשירות ההסתדרות

פרנק סינטרה הגיע לראשונה לישראל ב-1962 לסדרת הופעות - והכל לטובת ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל. כך זה היה

1

פרנק סינטרה עם ילדי נצרת עלית, 1962. צילום: לע"מ

השנה היא אלף תשע מאות שישים ושתיים. במדינת ישראל הצעירה עוד לא הייתה טלוויזיה, כדי לחמם את הבית היה צריך לקנות נפט מהמוכר ברחוב, ורק מעטים שמעו על הלהקה שעוד מעט תבחר ברינגו סטאר כמתופף הקבוע שלה. אבל למשך כעשרה ימים בראשית מאי המדינה תסער ותנסה לתפוס קצת אבק כוכבים. הסיבה: בשעות הערב של ה-2 במאי 1962 נחת בישראל השחקן והזמר פרנק סינטרה.

ברבות השנים נודע שמו של פרנק סינטרה כתומך ישראל מובהק. טדי קולק אף העיד פעם כיצד סייע סינטרה להבריח כספים מארצות הברית לישראל, כסף שנועד לשימושה של "ההגנה" בזמן מלחמת השחרור. את הביקור ב-1962 יזמה ההסתדרות שבעזרת ארגון המגבית שלה בארצות הברית שיכנעה את סינטרה להגיע לארץ. הביקור סוקר בהרחבה כבר מיומו הראשון.

 

1
"חרות", 3 במאי 1962

 

הלו"ז של סינטרה בארץ היה צפוף מאוד. הוא סייר בכל רחבי הארץ, השתתף בארוחות חגיגיות ובקבלות פנים והופיע שמונה פעמים – בהיכל התרבות בתל אביב, בירושלים, בבאר שבע, אפילו בעין גב. הופעות נוספות נערכו לפני חיילים ומשפחותיהם. ההופעות משכו אליהן קהל רב והעיתונים סיפרו כיצד כבש סינטרה את היכל התרבות.

 

1
"הבֹקר", 4 במאי 1962

 

1
פרנק סינטרה בבסיס צה"ל. צילום: לע"מ

 

האירוע המרכזי בו השתתף סינטרה היה הנחת אבן פינה למוסד ייחודי. בעיתונים הוא כונה "מרכז לאחווה בינלאומית". מדובר היה במוסד משותף לנערים יהודים וערבים שהוקם בנצרת ונקרא על שמו של הזמר. המרכז החינוכי הוקם בחסות ההסתדרות, וההכנסות מחלק מהופעותיו של סינטרה הוקדשו לו. האירוע תועד בהרחבה, וסינטרה גם צולם עם ילדים במקום.

 

1
פרנק סינטרה והילדים. צילום: לע"מ

 

1
טקס הנחת אבן הפינה. צילום: לע"מ

 

1
פרנק סינטרה בנצרת. צילום: לע"מ

 

סינטרה, כאמור, הגיע לארץ מטעם ההסתדרות, ותרומתו לא הסתכמה בהכנסות לארגון העובדים. הטלוויזיה הישראלית הייתה עדיין חלום רחוק, אבל סינטרה נחת כאן עם ארבעה צלמי וידאו ולא לחינם. בזמן שהותו הופק סרטון תעמולה – אין מילה אחרת – בו תועד סינטרה במסעותיו בארץ ישראל. את הקריינות סיפק סינטרה עצמו. בסרטון נראה סינטרה מבקר במפעלות ההסתדרות, כולל אצטדיון בלומפילד שהוקם במימון ההסתדרות באותה השנה. משולבים בו קטעים מהופעותיו של סינטרה (שלא שוכח לברך בעברית את הקהל), צילומים מטקס הנחת אבן הפינה, מפגשים עם תלמידים וכמובן נטיעת עץ יחד עם קק"ל.

 

 

אי אפשר לצפות שביקור כזה בישראל יעבור גם ללא תקלות קטנות, לא? נראה שמישהו מצוות שגרירות ארצות הברית טרח והעביר לעיתונים היומיים ידיעה דומה שסיפרה כך: מספר אנשים רמי דרג הוזמנו לקבלת פנים לזמר המפורסם בשעה 11 בבית השגריר. הם מיהרו להתייצב למרות ההתראה הקצרה, ורק כשהגיעו למקום הפנה את תשומת ליבם השוער לכך שהוזמנו לשעה 11 בלילה, מיד אחרי הופעתו הראשונה של סינטרה בהיכל התרבות בתל אביב.

 

1
"הצֹפה", 4 במאי 1962

 

ואם כבר תקרית כה "קישונית", גם אפרים קישון עצמו לא פסח על האירוע. פרנק סינטרה כיכב בטורו השבועי "חד גדיא" ביום שישי, 4 במאי, יומיים לאחר נחיתתו המתוקשרת של הזמר. בטור מביע קישון קנאה עזה בסינטרה ובהערצה לה הוא זוכה – בעיקר מנשים. תוכלו לקרוא את הטור המלא כאן.

 

1
טורו של אפרים קישון, מתוך "מעריב", 4 במאי 1962

 

כך הגיע לסיומו ביקורו הראשון של "עיניים כחולות" בישראל. העיתונים לא שכחו לדווח גם על עזיבתו (לחופשה ברודוס), והוא מצידו הבטיח לשוב בשנה הבאה. בסופו של דבר ביקר פרנק סינטרה פעמיים נוספות בישראל, האחרונה שבהן ב-1975. הסתדרות העובדים בישראל מודה לו מכל הלב.

 

1
"על המשמר", 13 במאי 1962

 

כתבות נוספות

כשאינגריד ברגמן אכלה סעודה א-לה-גולאג

כשמרילין מונרו בעטה בכדור למען ישראל (וסיימה בנקע ברגל)

כשהקומיקאי ה(חצי) אלמוני סיינפלד עשה חלטורות למכביה

נסיך הליצנים היהודי, דני קיי