אוספים וארכיונים > ארכיונים > גרמניה, היהודים וישראל > תקופת הנאצים, מלחמת העולם השנייה והשואה

תקופת הנאצים, מלחמת העולם השנייה והשואה

אדולף היטלרבמהלך שתים עשרה השנים בין 1933 ו-1945, אירעו בגרמניה התפתחויות ותהפוכות ששינו את פניה של המדינה מן הקצה אל הקצה. השינויים שגרמניה עברה בשנים הללו ממחישים עד היום שרמה תרבותית גבוהה לא בהכרח יכולה למנוע השתלטותם של כוחות ברבריים, שכמותם יש ככל הנראה בכל חברה. רדיפת היהודים, השתקת הדעות הפלורליסטיות, הכיבוש וההרס הרב בחלקים ניכרים של אירופה במלחמת העולם השנייה ביטלו את תדמיתה של גרמניה כ-"הארץ של משוררים והוגים" (Land der Dichter und Denker) ונתנו תוקף לאמירתו של המחזאי קרל קראוס ולפיה גרמניה הפכה ל-"ארץ של שופטים ותליינים" (Land der Richter und Henker). ​

​גם היום, 70 שנה לאחר סיום הפרק הנורא הזה, מעסיקה התקופה אנשים רבים, חוקרי היסטוריה, סוציולוגים, פסיכולוגים, אמנים ויוצרים ועוד. במוקד ההתעניינות עומדת השאלה: כיצד דבר זה היה אפשרי? כיצד הרסו הנאצים תוך זמן קצר את המוסכמות הכלליות של העולם המודרני ביחס לאנושיות, לחוק ולתרבות? כיצד ייתכן שחלק ניכר מהאוכלוסייה תמך בתהליך הזה או לפחות לא התנגד לו? אין עוד תקופה בהיסטוריה הגרמנית שנחקרה באורח אינטנסיבי כל כך כמו תקופת "הרייך השלישי", ואין עוד תקופה שנתנה מסגרת ליצירות ספרותיות וקולנועיות כמו שנות הטרור של המשטר הנאצי.

 

Deutschland Erwachtרשימת האירועים והמעשים שהתרחשו בשנים אלו ארוכה ומצמררת ללא תנאי: המפלגה הנציונל-סוציאליסטית של אדולף היטלר אמנם הוקמה כבר בתחילת שנות ה-20, אך נעשתה משמעותית לקראת סוף העשור.

 

בשתי הבחירות בשנת 1932 – בצל אבטלה המונית ובשל משבר כלכלי עמוק – היא קיבלה את רוב הקולות, אך לא את הרוב המוחלט. בעקבות הצלחתה של המפלגה, נשיא המדינה, פאול פון הינדנבורג, סבר שלא נותרה ברירה אלא למנות את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה, בסוף ינואר 1933.

 

מיד לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון, הם השקיעו מאמצים רבים כדי להשתיק קולות דמוקרטיים בזירה הציבורית בגרמניה.

 

 

 

בבחירות שהתקיימו במרץ 1933, האחרונות לשנים רבות, מפלגתו של היטלר שיפרה שוב את מעמדה ובהמשך כבר אסרו על קיום כל המפלגות פרט למפלגה הנאצית. דמוקרטים ואנשי השמאל נעצרו ולעיתים אף נרצחו.

 

חודשים מעטים בלבד לאחר עליית הנאצים לשלטון החלו הרדיפות האנטישמיות: פיטורים רבים של עובדי המדינה יהודיים, פירוק עסקים יהודיים, מעצר של דמויות בולטות ביהדות גרמניה וסוגים אחרים של טרור נגד היהודים. בתגובה, כשני שלישים מהאוכלוסייה היהודית בגרמניה עזבו את המדינה, לאמריקה, לפלסטינה ולארצות האחרות. ההגירה לפלסטינה מוכרת כ-"עלייה החמישית". בארץ הגיב הציבור באורח מיידי בחרם על מוצרים גרמניים, עניין שמצא ביטוי בכרזות והפגנות.

 

בשנים שעד פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליחה המפלגה הנאצית לחזק את מעמדה ולבצר את אחיזתה באוכלוסייה הכללית. כמעט כל תחומי החברה היו תחת פיקוח מרכזי. בסתיו 1935 חוקקו "חוקי הגזע" בעיר נירנברג. חוקים אלו קבעו מי הוא יהודי ומי נחשב לבעל מוצא יהודי. על בסיס ההגדרות הללו נשללו זכויות אזרחיות מכל האנשים שענו להגדרות, כל קשרי משפחה עם "ארים" (גרמנים לא-יהודים) נאסרו ולמעשה בזאת הפכו חייהם של היהודים לבלתי אפשריים. בשנת 1936 התקיימו המשחקים האולימפיים בברלין, והנאצים ניצלו את ההזדמנות כדי להפגין את כוחה של "גרמניה החדשה" ולשכנע את מדינות העולם שגרמניה "שואפת לשלום".

 

Kunstשנתיים לאחר מכן החליט אדולף היטלר לספח את אוסטריה לרייך השלישי ומאז נקראה גרמניה "גרמניה הגדולה" (Großdeutschland). רוב אוכלוסיית אוסטריה קיבלה את המשטר הגרמני בהתלהבות. אזרחי אוסטריה זכרו היטב שהיטלר היה ממוצא אוסטרי. יהודי אוסטריה החלו מיד לסבול מהדיכוי הנאצי. בספטמבר 1938 קיבל היטלר את אישורן של צרפת ובריטניה לספח גם את חבל ארץ הסודטים (שבו רוב האוכלוסייה היה גרמני), שהיה עד אז חלק מצ'כוסלובקיה. כוחות המערב קיוו בכך לרצות את השאיפות של היטלר ולשמר את השלום העולמי, שעל קצו כבר הוחלט בברלין זמן רב קודם לכן. סיפוח כל בוהמיה במרץ 1939 היה רק צעד נוסף בדרך לספטמבר 1939, כאשר הצבא הגרמני פלש לפולין והתחיל בכך את מלחמת העולם השנייה.


 


תולדות המלחמה ידועות היטב ואין זה המקום לפרטן שוב: "מדינות הציר" (גרמניה, איטליה ויפן) כבשו והחריבו חלקים גדולים של העולם, יותר מ-50 מיליון אנשים שילמו בחייהם, ביניהם שישה מיליון היהודים שהיו קרבנות השואה. בסופו של הדבר, בפעם השנייה ב-27 שנה, גרמניה הובסה ללא תנאי. בעלות הברית השתלטו במאמצים רבים על צבאות "מדינות הציר" ושחררו את האזורים הכבושים ובסופו של הדבר גם את גרמניה, שהייתה כעת בעצמה ארץ חרבה.