אוספים וארכיונים > ארכיונים > גרמניה, היהודים וישראל > מלחמת העולם השנייה > עליית יהודי מרכז אירופה ("הייקים") ו"ידיעות התאחדות עולי גרמניה"

עליית יהודי מרכז אירופה ("הייקים") ו"ידיעות התאחדות עולי גרמניה"

עד עליית הנאצים לשלטון חיו בגרמניה כחצי מיליון יהודים, מתוכם יותר מ-150,000 בברלין לבדה. רובם מצאו את מקומם בחברה הכללית ולקחו חלק בכלכלה, בפוליטיקה, במדע וכמובן גם בתרבות גרמניה, הן כגורמים פעילים (סופרים, עיתונאים, מוסיקאים, אומנים ועוד) והן כצרכני תרבות ברבדיה השונים. לתנועה הציונית לא היה קל לחדור לחברה היהודית-גרמנית, שרובה הייתה מבוססת למדי, וקבוצות ציוניות בגרמניה מעולם לא הפכו לתנועות המוניות. ​

התמונה השתנתה בשנת 1933, כאשר הנאצים עלו לשלטון. האנטישמיות הגלויה ותוקפנותם שלוחת הרסן של הנאצים (ושל חלקים גדלים של החברה הגרמנית) הבהירו ליהודי גרמניה שהשתלבותם בחברה הכללית לא הייתה אלא אפיזודה שהתקרבה לקיצה עם השינוי הפוליטי. בבהלה גדולה הבינו יהודים רבים שחיו בתוך גבולות גרמניה שחייהם ורכושם נתונים בסכנה ממשית ושעליהם למצוא אלטרנטיבות להמשך.

 

כמחצית האוכלוסייה היהודית היגרה מגרמניה לארצות אחרות, רובה לארצות הברית, אך רבים גם עלו לארץ ישראל במסגרת "העלייה החמישית". ההערכות המקובלות הן שבמסגרת זו הגיעו לארץ-ישראל כ-60,000 עולים מגרמניה ועוד כ-30,000 מהמרחב הדובר גרמנית, בעיקר מאוסטריה ומצ'כיה. גם בארץ-ישראל מצבם לא היה קל: האקלים החדש, השפה שהייתה לא מוכרת לרובם, ההסתייגות של מקומיים רבים מהשפה ומהתרבות הגרמנית עקב מעשי הנאצים והמקצועות הלא מתאימים שהיו להם (בלט מספרם הגדול של אנשי מדע, רוח ותרבות) – כל אלו היו בעיות חמורות לרבים מה"ייקים", כפי שהם כונו אז, ומכונים כך אף היום. הרגליהם, סגנון הלבוש שלהם, דייקנותם בכל הנוגע לזמן וההומור השונה שאפיין אותם הפכו את עולי גרמניה למושא להלצות. התוצאה הטרגית הייתה שלאחר שבגרמניה הם נחשבו תמיד ליהודים, בארץ הם נחשבו "גרמנים".


 

עליית יהודי מרכז אירופה
 

 

חלקם של עולי גרמניה בחברה הארצישראלית היה מגוון למדי: חלקם הגדול במקצועות הקשורים למדע, אמנות ותרבות אינה מפתיעה, אך היו ביניהם גם אנשי תעשייה ועסקים (מקימי החברות "עסיס", "שטראוס" ועוד), מו"לים (כגון משפחת שוקן), ואדריכלים (ריכרד קאופמן ואדריכלים אחרים מהבאוהאוס המפורסם). אולם במקרים רבים, הייקים נאלצו למצוא את מקומם בחברה החדשה בארץ כמו כל העולים, במקצועות שלא למדו, בדיור צפוף ובקשיים התרבותיים הגדולים והקטנים שציפו לכול העולים בחיי היומיום.

 

בארץ התיישבו הייקים במספר ערים וישובים: ברחבי תל אביב, בירושלים (הרבה מהם בשכונת רחביה), אך גם בעיר נהריה, בכפר שמריהו ליד הרצליה ובמקומות נוספים. שכונת רחביה בירושלים תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן החל בשנות ה-20 של המאה הקודמת. בה התגוררו אקדמאים מכובדים, ביניהם מרצים רבים של האוניברסיטה העברית: גרשם שלום, שמואל הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון, האדריכל המפורסם אריך מנדלסון (הוא התגורר בשכונה שנים אחדות בלבד, בשנות ה-30) וכן זלמן שוקן, בעליה של רשת חנויות כולבו מוצלחת בגרמניה ושל בית הוצאה על שמו, שקיים עד היום.


 

ידיעות התאחדות עולי גרמניה
 

 

עם עלייתם של ה"ייקים" נוסדו עיתונים וכתבי עת בגרמנית. לדוגמה העיתון "ידיעות חדשות" (שמאוחר יותר נקרא "חדשות ישראל") וכתב-העת "ידיעות התאחדות עולי גרמניה". שמו בגרמנית היה Mitteilungsblatt der Hitachduth Olei Germania, בראשי תיבות MB. כתב-העת נוסד בשנת 1933 וקיים עד היום, ראשי התיבות עדיין מופיעים בכריכה, אך השם השתנה ל"יקינטון". החל במהדורה הראשונה הופיעו בו טקסטים גם בגרמנית וגם בעברית, בתחילה עם יתרון גדול לגרמנית ואילו היום התהפך היחס. בשנים רבות פרסמו חברות ועסקים פרסומות ב"ידיעות", בעיקר כאלו שהיו בבעלות עולי גרמניה או היו רלוונטיים לקהילת העולם מגרמניה. מעניין להיווכח שבשנים הראשונות אפילו בנק הטמפלרים בארץ מצא לנכון לפרסם את שירותיו באותו כתב-עת, על אף שהאוריינטציה של טמפלרים רבים – מתיישבים גרמניים-פרוטסטנטיים שלא היה להם כל קשר ליהדות – הייתה פרו-נאצית. אולם, חברות אחרות, חלקן מוכרות עד היום, פרסמו כבר אז, בגרמנית, כמובן, כגון חברת "עסיס".