סיום מלחמת העולם השנייה באירופה

​בתום חמש שנים ושמונה חודשים, עם כניעת גרמניה ללא תנאי ב-8 במאי 1945, הסתיימה מלחמת העולם השנייה באירופה. המלחמה הזו הייתה ההרסנית והאכזרית ביותר בתולדות האנושות: יותר מ-60 מדינות היו מעורבות בה, כ-110 מיליון חיילים השתתפו בה ומעריכים שהיא גבתה כ-60 מיליון קורבנות, ביניהם שישה מיליון יהודים, קורבנות השואה. שטחים גדולים, ערים וכפרים שלמים ברחבי אירופה נחרבו ומיליוני אנשים איבדו את בתיהם.

 

סיפורי המלחמה ותולדותיה היו בסיס למספר עתק של יצירות ספרות וקולנוע, עבודות מחקר והגות, עד ימינו אנו. מובן מאליו שאירוע בסדר גודל כזה נותר בזיכרונותיהם של אנשים רבים ואף העסיק ועדיין מעסיק את הדורות שנולדו שנים לאחר סיום המלחמה.

 

במדינות אירופה יש ל-8 במאי משמעות מיוחדת, כיוון שביום זה בשנת 1945 נכנס לתוקף הסכם הכניעה של גרמניה מול בעלות הברית. יום קודם כן חתם עליו אחד המפקדים העליונים של צבאות גרמניה, הגנרל אלפרד יודל. טכס החתימה בפני בעלות הברית המערביות התקיים ב-7 במאי בעיר הצרפתית ריימס (Reims), וטכס דומה התקיים בפני מפקדי הצבא האדום של ברית המועצות בברלין, ב-9 במאי.

המלחמה כמעט לא פגעה ישירות בארץ ישראל ובתושביה, מלבד ההפצצה האיטלקית על תל אביב בספטמבר 1940. סכנה גדולה יותר הייתה הנוכחות של יחידות גרמניות גדולות בצפון אפריקה תחת הפיקוד של הגנרל ארווין רומל, אך תבוסתו בנובמבר 1942 בקרבות עם הכוחות הבריטיים, שמה קץ לסכנת הכיבוש של ארץ ישראל על ידי הנאצים.

 

למרות המצב הזה, רבים מתושבי הארץ היו מעורבים באופנים שונים במאורעות המלחמה: כפליטים מאירופה, כחיילים בבריגדה היהודית (כחלק של צבא בריטניה) או כקרובי משפחה ליהודי אירופה שנתקלו במעשיהם האכזריים של הגרמנים במסגרת "פיתרון שאלת היהודים" ותכנית ההשמדה השיטתית.

 

מובן שבחומרי ארכיון השמורים בספרייה הלאומית אפשר למצוא ביטוי לרגעים ההיסטוריים של סיום המלחמה וכניעתה של גרמניה. דוגמה מרתקת לכך מצויה ביומניו של שמואל הוגו ברגמן (בתמונה: סביב שנת 1939).


הפילוסוף שמואל הוגו ברגמן (1975-1883), יליד פראג, עלה ארצה עוד בשנת 1920. במהלך 15 שנים ניהל את בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, היום הספרייה הלאומית. משנת 1935 שימש פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. כמו רבים מבני דורו, גם ברגמן כתב יומנים ובהם תיעד עניינים אישיים, אך גם התייחס להתפתחויות פוליטיות ולאירועים כלליים. את יומניו כתב ברגמן בגרמנית, אך השתמש בשיטת הקצרנות, כלומר בכתב מקוצר שהיה בשימוש רחב באותם ימים בקרב דוברי גרמנית וגם בשפות אחרות. הכתיבה בקצרנות אפשרה כתיבה מהירה מאוד, אך כיום כתב זה נהפך לסוג של כתב סתר, כיוון שאנו יודעים אך בקושי כיצד לקרוא את הכתוב בו. למרבה המזל, אלמנתו של שמואל הוגו ברגמן, אֶשה, ויחד אתה מספר אנשים אחרים, פענחו את יומניו והעתיקו את הטקסטים לכתב גרמני רגיל. מבחר מהיומנים יצא לאור בשנת 1985 בגרמניה. היומנים המקוריים נמצאים, יחד עם עיזבונו המדעי, במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית.


המהדורה המודפסת של יומני ברגמן

כהוגה דעות וכאדם שהיה ערני להתרחשויות בעולם, ברגמן כמובן התייחס לרגעים האחרונים של מלחמת העולם השנייה בתחילת מאי 1945. למרות זאת העניינים היומיומיים של ברגמן באוניברסיטה ובארגונים שונים שבהם היה חבר זכו למקום נכבד יותר ביומניו מאשר החדשות על קריסת משטר הנאצים. להלן אחדות מהרשימות שברגמן כתב באותם ימים:


2 במאי: הבוקר החדשות על מות היטלר, שחלפו ללא רושם מכמה סיבות: כיוון שלא מאמינים בהן, או כיוון שהיו מוכנים להן, או כיוון שאחרי כול מה שקרה ושנשאר כרעל בנשמות, מות האחראי הראשי כבר אינו משמעותי. אין שמחה באוויר בשעת ניצחון זה, כמו שלא הייתה התלהבות בתחילת המלחמה. [...]


5 במאי: שני מכתבים מאורי [אחד מבניו של ברגמן], ובהם הוא דיווח על מפגשו עם שבויים גרמניים. הם בני אדם כמו כולם. האם הוא יכול לתת לאחד מהם סכין כדי שהלה יוכל לפתוח קופסת סרדינים? לתת לו סיגריות? הוא כתב על החיילים היהודיים שהעדיפו להילחם עד הסוף, כדי שלא ייאלצו לעשות שבויים והוא שאל מה דעתי על כך. אתמול כתבתי לו. – איזה ימים עוברים עלינו! אתמול שמעתי ברדיו כתבה על כניעת הגרמנים בהולנד, בדנמרק ובצפון-מערב גרמניה. לאחר מכן השמיעו את פסוק תהילים קכ"ו: היינו כחולמים. [...]


6 במאי: [...] כאשר [יצחק ארנסט] נבנצל אמר לי ששמע ברדיו שיכריזו על יום הניצחון תוך יום או יומיים, ניצלתי את ההזדמנות להגיד לו כמה מלים על הפסימיות ששולטת בנו, שמונעת כל שמחה כמו זו של הכתבה של פיכמן ב"דבר" ושל התפילה [בפסוק תהילים] קכ"ו.  [...]


7 במאי 1945: תשבחו את אלוהים!!!


8 ו-9 במאי: יומיים של חגיגות השלום. ב-7/5 בבוקר הרצאתו של סיר רונלד דוידסון על הבעיות באנגליה לאחר המלחמה. בדרך לשם שמעתי שגרמניה נכנעה. בערב אצל [דוד וורנר] סנטור במהלך הישיבה בשעה 9.30 התברר שהסתיימו שיחות הכניעה ושהכריזו על ימי שלום בתאריכים 8 ו-9 במאי. מאוחר בערב הלכתי עם אשה ל[כיכר] ציון, שם ראינו רק חיילים שתויים. [...]


 

העמוד של ה-5 עד ה-9 במאי 1945 מיומנו האישי של ברגמן (בקצרנות)


תרגום קטעי היומן מגרמנית: ד"ר סטפן ליט