אוספים וארכיונים > ארכיונים > גרמניה, היהודים וישראל > מלחמת העולם השנייה > המלחין פאול בן חיים ודרכו מגרמניה למזרח התיכון

המלחין פאול בן חיים ודרכו מגרמניה למזרח התיכון

​מאת ד"ר גילה פלם


מתוך הפרטיטורה של הפיוט "אהבת הדסה"
 

כתב היד של השיר "אהבת הדסה", עמוד ראשון, 1958

 

המלחין פאול בן חיים נולד במינכן בשנת 1897 בשם פאול פרקנבורגר, ונפטר בתל אביב בשנת 1984. בן חיים היה בוגר האקדמיה למוזיקה במינכן בהלחנה, בניצוח ובפסנתר (1920), ולאחר מכן שימש עוזר מנצח למאסטרו ברונו וולטר באופרה של מינכן. החל משנת 1924 ניצח על תזמורת האופרה של אוגסבורג, עד 1931. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל. סיפורו של בן חיים הוא סיפור של יהודי גרמני שחווה את מלוא השבר שהביאו איתן תהפוכות הגורל בתקופתו. בן חיים, מלחין-יוצר אשר למד ופעל בגרמניה עד עליית הנאצים לשלטון, מצא את עצמו ללא עבודה, ללא שפה, וללא מסגרת שבה יוכל להמשיך את עבודתו כמלחין וכמנצח.

 


עם עלייתו ארצה חיפש בן חיים דרך לבטא את עצמו וגם לשקף את אופייה של הסביבה שאליה הוא נקלע בארץ ישראל של לפני קום המדינה. בחפשו אחר צליל חדש, פגש בזמרת ממוצא תימני ברכה צפירה, אשר הכירה מילדותה בירושלים מנגינות של יהודים ספרדים, בוכרים, תימנים וכן מנגינות ערביות. בן חיים התרשם מהמנגינות שהובאו אליו על ידי צפירה, שמצדה ביקשה ממנו שיכתוב לה אותן בתווים וילווה אותה בפסנתר. את המנגינות הללו הצליח פאול בן חיים לשלב ביצירותיו שאותן כתב בשפה המוזיקלית הקלאסית, השפה הפוסט-רומנטית הגרמנית שהוא הכיר היטב.


פאול בן חיים בצעירותו, 1914 (MUS 055 / M1-28)פאול פרנקנבורגר החליף את שמו לפאול בן חיים, אולם השפה המוזיקלית והקהל שאליו פנה כמלחין היה קהל של אולם הקונצרטים. עם עלייתו ארצה נאלץ לנגן וללמד פסנתר, ולהסתפק בקומץ המוזיקאים שהכיר ובקהל המצומצם שהגיע לקונצרטים. בשנת 1936 קמה התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אשר קלטה מוזיקאים יהודים מצטיינים. הקמת התזמורת, עלייתם של מוזיקאים ברמה גבוהה וכן הגידול במספר התושבים בארץ ישראל, הגדילו והרחיבו את האפשרויות של פאול בן חיים לכתוב מוזיקה להרכבים גדולים יותר, כפי שכתב בגרמניה. 


לאחר קום המדינה זכה בן חיים בהכרה בינלאומית בזכות יצירותיו, שבוצעו על ידי מוזיקאים ומנצחים מובילים כמו יאשה חפץ, ליאונרד ברנשטיין, יהודי מנוחין ואחרים. בשנת 1957 הוענק לפאול בן חיים פרס ישראל בתחום המוזיקה.


מעניין לציין שפאול בן חיים הפקיד צוואה בידי תלמידו, המלחין בן ציון אורגד (אף הוא יליד גרמניה), ובה ביקש להשמיד את רוב היצירות שכתב בגרמניה לפני שנת 1933, ביניהן שירים רבים על טקסטים של מיטב המשוררים הגרמנים: גתה, היינה, הופמנשטאל, איכנדורף, מורגנשטרן ועוד. לימים, נראה כי בן חיים שכח את שכתב בצוואתו, שכן הוא ביקש לשמוע את השירים הללו מבוצעים על ידי הזמרת צילה גרוסמאיר, שאף היא הייתה ילידת גרמניה.


פאול בן חיים לא שלט בשפה העברית. את הטקסטים ששילב ביצירתו בארץ קיבל מהזמרת ברכה צפירה או שלקח מן המקורות (להוציא יצירות בודדות כמו "כוכב נפל" לטקסט של מתי כץ, שהוזמן על ידי משפחתו של המשורר). לכבוד יום הולדתו ה-75 הוא הוזמן לעיר הולדתו מינכן, לאחר שלא ביקר בה משנת 1933. עיריית מינכן ארגנה קונצרט מיצירותיו ובו נוגנו היצירות "אשא עיני" תהלים קכ"א, ארבעה שירים מתוך נעימות מהמזרח (על פי שירים של ברכה צפירה), מחזור השירים "כוכב נפל" וסונטה לכינור. לקראת סיום ביקורו בעיר הוא נפצע בתאונת דרכים, ולא שב עוד לאיתנו.


ארכיון פאול בן חיים במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית הופקד על ידי היוצר עצמו בשנת 1980. זהו הארכיון היחיד בספרייה אשר הופרדו בו יצירות המלחין לשתי סדרות: MUS A55, המכיל את היצירות אשר נכתבו בגרמניה; ו-MUS B55, ובו היצירות שנכתבו בארץ ישראל ובמדינת ישראל.

 

 

הפיוט "אהבת הדסה" בשני ביצועים:
האחד בביצוע הזמרת גאולה גיל

 
  והשני בביצוע תזמורת קול ישראל ובניצוחו של המלחין​

 


כדוגמה ליצירותיו של פאול בן חיים ולשילוב הסגנונות מוצגות כאן שתי הקלטות של הפיוט "אהבת הדסה" בביצוע הזמרת גאולה גיל, ואחריו ביצוע של תזמורת קול ישראל בניצוחו של המלחין (מתוך אוסף תקליטי קול ישראל, אין תאריך מדויק), וכן תווים בכתב ידו של המלחין (מתוך אוסף תקליטי קול ישראל).


החוקר יהואש הירשברג כתב על חייו ויצירתו של פאול בן חיים בעברית ובאנגלית, וזוהי המונוגרפיה הראשונה על מלחין ישראלי שנכתבה בארץ.