אוספים וארכיונים > ארכיונים > גרמניה, היהודים וישראל > מלחמת העולם השנייה > כך ניצל הספר של עגנון ממאורעות "ליל הבדולח"

כך ניצל הספר של עגנון ממאורעות "ליל הבדולח"

לאחר שהנער היהודי הרשל גרינשפן ירה בדיפלומט גרמני זוטר בפריס, ב-3 בנובמבר 1938 – ככל הנראה בעקבות גירוש הוריו מגרמניה לפולין – ניצלו הנאצים את המעשה וארגנו פוגרום כללי נגד יהודים ברחבי גרמניה. יש עדויות לכך שמנהיגי הנאצים נתנו הנחיות לעיתונות להעצים את הרצח בפריז. בינתיים, אנשי ה-SA וה-SS הכינו פעולה מרוכזת נגד מוסדות יהודיים – בתי כנסת, בתי ספר ועוד – ואף נגד עסקים יהודיים ואנשים פרטיים. הפלוגות הנאציות האלימות והמאורגנות היו אמצעי יעיל להסתת חלקים ניכרים של האוכלוסייה נגד האזרחים היהודיים. ואכן, זאת הייתה האסטרטגיה של המנהיגים הפשיסטיים.

 

"בלבב ימים", הספר שניצל על ידי פינצ'ובר ב-10 בנובמבר 1938, אותו הוא שלח בהמשך למחברו, ש"י עגנון

"בלבב ימים", הספר שניצל על ידי פינצ'ובר ב-10 בנובמבר 1938, אותו הוא שלח בהמשך למחברו, ש"י עגנון. ניתן להבחין בלכלוך שנגרם במהלך בזיזת חנות הספרים היהודית בברלין.

עם פרסום הידיעה על מותו מפצעיו של הדיפלומט, ב-9 בנובמבר 1938, עברה התכנית משלב התכנון לשלב המעשה ו"ליל הבדולח" יצא לדרך. אלפי בתי כנסת, חנויות ודירות של יהודים הוצתו, נהרסו ונבזזו על ידי ההמונים, שהתקהלו והתגודדו במהלך הלילה, והמשיכו במעשיהם גם למחרת. מכבי האש נמנעו מלפעול וכיבו שריפות רק במקרים שבהם הייתה סכנה לרכוש של לא-יהודים. רק במקרים בודדים לא נפגעו בתי כנסת: בעיקר כאשר הם עמדו סמוך לבתי מגורים. גורלו של בית הכנסת הגדול והמפואר ברחוב אורניינבורג בברלין היה אולי היחיד במינו; שוטר מנע מאנשי ה-SA להצית את הבניין ונימק את ההחלטה בכך שמדובר בבניין לשימור. בזכותו מבנה "בית הכנסת החדש" לא ניזוק ב"ליל הבדולח", אלא רק מספר שנים לאחר מכן, בהפצצות על ברלין בימי מלחמת העולם השנייה.


המעשים האלימים של ימי נובמבר הללו לא פגעו רק ברכוש ובמבנים יהודיים: אלפי יהודים – בעיקר גברים – נעצרו והובאו למחנות ריכוז. שם סחטו מהם הנאצים חלקים ניכרים מרכושם תמורת הבטחה לשחרור, ואף הכריחו אחרים לעשות כל צעד אפשרי כדי לעזוב את גרמניה ולא לשוב אליה. למי שעדיין היה ספק באשר לאופי של משטר הנאצים או ביחס לדעותיהם על האזרחים היהודיים, הימים הרעים של נובמבר 1938 הבהירו את הדברים ללא עוררין.


תיעוד מיוחד ונדיר מתוך עצם המאורעות בימי הפוגרום בנובמבר 1938 הוא מכתב שכתב תושב ברלין לשעבר, פליקס פינצ'ובר, אל הסופר ש"י עגנון, חודשים אחדים לאחר שפינצ'ובר עלה ארצה. בארץ ישראל הייתה לפינצ'ובר חנות לספרים משומשים. והוא גם עסק במחקר פרטי בנושא תולדות הספורט היהודי. למכתבו לעגנון צירף פינצ'ובר גם ספר מאת הסופר הגדול, "בלבב ימים" במהדורה העברית, שיצאה לאור אצל המו"ל שוקן בברלין.


 

צדו האחורי של המכתבהצד הקדמי של המכתב מאת פינצ'ובר אל ש"י עגנון
המכתב מאת פינצ'ובר אל ש"י עגנון (משמאל לימין)

 


נוסח המכתב של פליקס פינצ'ובר לש"י עגנון

תרגום מגרמנית: ד"ר סטפן ליט

 

ב"ה

פליקס פינצ'ובר                                                               תל אביב ב-8 במאי 39

תל אביב                                                                        רח' הירקון 52, אצל ברלינר

 

לכבוד מר

שמואל יוסף עגנון

ירושלים

 

אדון עגנון הנכבד! לאי"ט [לאורך ימים טובים]

רק היום הזדמן לי לשלוח לך, כפי שהבטחתי, את העותק של ספרך "בלבב ימים". תרשה לי לספר לך שוב את סיפורו של הספר הקטן הזה:

הדבר היה ב-10 בנובמבר 1938, ביום ההוא שלא ניתן למחוק מתולדות הסבל של עמנו, באותו היום שבו נהרסו ונשרפו בגרמניה 800 בתי כנסת.

 

באותו היום הייתי בדרכי לטפל במספר עניינים דחופים, למרות אזהרות רבות, ובלי כוונה, הייתי עד למאורע שנחרת בזיכרוני. נעצרתי בדרכי על ידי קהל גדול וכאשר נדחפתי לתוך הקהל הבחנתי שבוזזים חנות ספרים יהודית. חלונות הראווה היו מנופצים, תכולתם של מדפי התצוגה נשפכו על הרחוב, מדפי הספרים היו הרוסים ואת הספרים סחבו החוצה, לאחר שקרעו אותם ודרכו עליהם, על מנת להשליכם לערימת אשפה גדולה. נאלצתי להתבונן במעשים אלה בחוסר אונים.

 

רציתי לצעוק את כאבי החוצה, אך רק תלונה שקטה עלתה מתוכי: "ריבונו של העולם, מדוע אתה מרשה את חילול ספרינו הקדושים?" דמעות זלגו מעיניי, אגרופיי נקפצו, כך שציפורניי חתכו לתוך הבשר, וכך עמדתי זמן מה. אז נדחפתי לשורה הראשונה – כמעט כבר לא שלטתי בעצמי – כדי לעשות איזה מעשה. ברגע האחרון נזכרתי באשתי, בילדיי ובהוריי, והם קראו לי לקור רוח.

 

והנה, שוב יצאו הפושעים, בידיהם ערימות חדשות של ספרים, מתוך כוונה להשליך אותן באותו מקום – בליווי צהלת ההמונים. ברגע זה משב רוח העיף ספר קטן ופשוט למרגלות רגליי. מתוך אינסטינקט תפסתי אותו ותחבתי אותו לכיסי. הלכתי משם בלי שאיש יבחין בי. ניקיתי מעט את הספר והוספתי אותו לספרייתי. באותו יום נעצרתי במסגרת "מבצע הנקמה", יחד עם אלפים אחרים, והובאתי למחנה ריכוז. לאחר שישה שבועות שוחררתי עקב בקשתי להגר מגרמניה. הספר הקטן נשמט מזיכרוני. רק כאשר נארז ה"ליפט" תחת עיניהם של פקידי המכס, צץ מחדש הספר. "אתה רוצה לקחת אתך את הספר המלוכלך הזה?" שאל איש המכס. "כן," השבתי, "הוא ספר מעניין שטמון בו סיפור מיוחד". הוא הניד בראשו ושוב התבונן בו. לפתע עלה לו רעיון. ראיתי כיצד פרצופו מתעוות לכדי חיוך שטני. הוא לא אמר מילה, אך דפדף בספר עמוד אחד עמוד, בדק אותו מול האור, ככל הנראה במחשבה שהוסתר בו כסף זר. ואולם, כאשר הבדיקה לא העלתה דבר, הוא החזיר לי את הספר. הבעתי את רצוני לא לארוז את הספר בליפט אלא במטען לנסיעה כדי לקרוא אותו בדרך. לכך הוא הסכים.

 

על האנייה סוף-סוף מצאתי את השקט הנדרש ולקחתי את הספר בידיי. כבר הכרתי יצירות אחדות שלך, אדון עגנון הנכבד. ואולם, תוכנו של ספר זה לא היה ידוע לי. כמה התפעלתי והופתעתי כאשר למדתי על מה הספר. האם לא היה זה סימן ישיר מן השמים שדווקא ספר זה נפל לידיי, ממש במובן המילולי של הביטוי? אינני מאמין במקריות בחיים. מתוך רגשי שמחה ותודה קראתי את הספר הקטן עד סופו. חסידי יזלוביץ' תוארו בצורה כה מלאת חיים, שחשתי שעולמם הועתק להווה. האם אין זה נכון שגם היום אניות מפליגות ועושות את דרכן במשך חודשים על הים על מנת להביא פליטים לארץ ישראל? אנשים שמצפים לארץ געגועיהם מתוך אותן התחושות. הספר הפך לחבר נאמן במהלך הנסיעה. שוב ושוב פתחתי את הפרקים השונים והשוויתי את המתואר עם זמננו, והגעתי למסקנה שגם היום, אילו רצו לכתוב את הספר עם דמויות אחרות [ולמקמו] בתקופה אחרת, הוא לא היה יכול להיכתב אלא כך.

 

הספר מילא את משימתו. אני מאמין שאין דרך מכובדת יותר להודות למחבר המוערך מאשר לבקש – כביטוי להערכה ולהערצה – לשלב את הספר בספרייתך כקוריוז, ספר שיש לו סיפור כמו שיש לבני אדם.

 

הלוואי שספר זה, שיצא מציון ושב לציון, יפעל כסמל לקיבוץ כתבינו המפוזרים, אשר מוחזקים בידיים לא-ראויות.

 

בברכה,

 

פליקס פינצ'ובר