שטרות כסף מגטו טרזין

כאשר הנאצים עלו לשלטון בגרמניה בינואר 1933, הם התחילו לרדוף את מתנגדי המשטר החדש, וגם שמו להם למטרה לרדוף את היהודים בגרמניה. שבועות אחדים בלבד לאחר המהפך הפוליטי נעצרו אנשים רבים: סוציאל-דמוקרטים, קומוניסטים, אנשי אופוזיציה אחרים – ויהודים. אנשים אלה נכלאו בבתי כלא ובמחנות הריכוז שכבר הוקמו בשלב מוקדם זה. בין המחנות הראשונים היו דכאו (Dachau), רבנסבריק (Ravensbrück), בוכנוולד (Buchenwald) ואורניאנבורג-זכסנהאוזן (Oranienburg-Sachsenhausen). במחנה אורניאנבורג-זכסנהאוזן, שהיה ממוקם קרוב לברלין, הנפיקו הנאצים לראשונה שטרות כסף לשימוש בתוך המחנה, שטרות שלא היה להם כל ערך מחוץ לגדרותיו. סידור זה הועתק באחדים ממחנות הריכוז והגטאות, תחילה בגרמניה ובהמשך גם בארצות הכבושות באירופה.

להנפקת שטרות מיוחדים – ברוב המקרים בערך נומינלי נמוך – היו סיבות אחדות. ראשית, כל אסיר במחנה – ולימים גם כל תושב בגטו – נאלץ להמיר את כספו וחלק מרכושו לשטרות המחנה או הגטו שהוא נכלא בו. כך יכלו הנאצים לשים את ידם מיד על רכושם האישי של האסירים ולהשתמש בו למטרותיהם האפלות. שנית, בעלי השטרות לא יכלו לרכוש דבר עם הכסף המקומי מחוץ לגבולות המחנות או הגטאות. דבר זה היה חשוב לנאצים במקרי בריחה: ברגע שאסירים היו מצליחים לברוח מהמחנות, לא היו להם כל אמצעים על מנת לרכוש מזון או בגדים, מה שהקשה משמעותית על תכניות בריחה. בנוסף לכך, המרת הכסף הרגיל לשטרות החלופיים בשעת הכניסה למחנות או לגטאות הטילה על האסירים תחושה של בדידות והדרה מהחברה הכללית. יתר על כן: לא היו שטרות אחידים למחנות השונים. בכל מחנה היו אמצעי תשלום שונים ואף היו מחנות שבהם לא הנפיקו מעולם שטרות או אמצעי תשלום חלופיים. אין זה סוד שהנאצים ידעו היטב כיצד להשתמש באמצעים פסיכולוגיים מהסוג הזה כדי להשפיל את קורבנותיהם.

 

היו מחנות שבהם השקיעו בעיצוב השטרות ואפילו הדפיסו אותם בשני הצדדים. כך קרה באורניאנבורג-זכסנהאוזן, בווסטרבורק (בהולנד), אך גם בגטאות בלודז' (שם אפילו הטביעו מטבעות) ובטרזין (טרזיינשטט, Theresienstadt). מטבע הדברים, בגטאות כל האסירים היו יהודים, ובאופן ציני דבר זה מצא ביטוי אף בעיצוב השטרות. על שטרות מגטו לודז' הדפיסו מגן דוד. אותו סמל ניתן למצוא על השטרות שהודפסו לשימוש בגטו טרזין בצ'כיה, אך שם אפילו הוסיפו תמונת אילוסטרציה של משה רבנו המחזיק בידיו את לוחות הברית. כנראה עקב המיקום הגיאוגרפי של העיר טרזין בצ'כוסלובקיה (שרובה נכבשה על ידי הנאצים טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה) נקבע ערך השטרות לא במארק הגרמני אלא בקרונות, המטבע הצ'כי. הנאצים הנפיקו והדפיסו שטרות – שרשמית נקראו "קבלות" (Quittungen) – בערך נומינלי של קורונה אחת, שתי קרונות, חמש, עשר, עשרים, חמישים ואף במאה קרונות. ידוע ששטרות אלה הודפסו בכמויות גדולות יחסית – לעיתים במיליוני עותקים – אך יש "קבלות" רבות שלא מראות סימני שימוש כלשהו, בעיקר כאלה הנושאות ערך נומינלי גבוה. ככל הנראה כמויות גדולות של שטרות אלה לא נכנסו למחזור. ממילא, לשטרות המקומיים בעלי ערך גבוה לא היה שימוש של ממש, שכן בגטו לא הייתה סחורה בערך כזה שהאסירים יכלו לרכוש.​

שטרות מגטו טרזין

שטרות ("קבלות") מגטו טרזין מצִדם הקדמי, קרונה אחת עד עשר קרונות. שני השטרות העליונים מראים סימני שימוש.


בגטו טרזין אפילו פעל בנק שהיה אחראי על השטרות, שעליהם היה חתום יו"ר "ועד היהודים" באותו מקום. נראה כי לבנק, לשטרות ול"משכורות" שאסירים רבים קיבלו במהלך המאסר בגטו היה תפקיד נוסף: הם נתנו רושם של "נורמליות", של חיי יומיום מסודרים ושגרתיים, כפי שהנאצים אכן טרחו להציג בפני הנציגים הרשמיים של הצלב האדום שביקרו בגטו טרזין. באוספי מחלקת הארכיונים קיימים שטרות מגטו טרזין ששרדו את ימי השואה. בידינו דוגמאות מכל הערכים הנומינליים, חלקם מראים סימני שימוש, אך רובם נראים חדשים לחלוטין. שטרות אלה הם תיעוד מיוחד למציאות המצמררת בימי השואה: כסמלים דמיוניים ל"נורמליות" שמעולם לא הייתה קיימת, תחת הצל של הרדיפה וההשמדה.

 

שטרות נוספים 

שטרות עם ערך נומינלי גבוה, ללא סימני שימוש: 20, 50 ו-100 קרונות, מהצד האחורי, כולל אילוסטרציה של משה רבנו עם לוחות הברית