אוספים וארכיונים > ארכיונים > גרמניה, היהודים וישראל > מלחמת העולם השנייה > ציורהּ של אלזה לסקר-שילר: "המשוררת המוברחת", 1942-1935

ציורהּ של אלזה לסקר-שילר: "המשוררת המוברחת", 1942-1935

ציורהּ של לסקר-שילר: "המשוררת המוברחת"

ציורהּ של לסקר-שילר: "המשוררת המוברחת"

מלכת האקספרסיוניזם: כך מכנים את המשוררת אלזה לסקר-שילר עד היום. מקומה בתוך זרם אמנותי זה, שהגיע לשיאו לפני כ-100 שנים, נשאר בלתי מעורער ומיוחד במינו: הן בשל היותה אישה (כמעט היחידה בין הנציגים הבולטים של סגנון זה) והן משום שהייתה משוררת, מחזאית וציירת גם יחד. הרב-תחומיות ביצירתה של לסקר-שילר מאפיינת אותה כנציגה מובהקת של האקספרסיוניזם, מאחר וגבולות הפעילויות השונות (כתיבה, תיאטרון וציור) בתוך הזרם היו מטושטשים למדי. בין יצירותיה בולטים שירי האהבה הרבים, שמהם תורגמו אחדים לעברית על ידי יהודה עמיחי, נתן זך ואחרים.


תצלום של אלזה לסקר-שילר משנות צעירותה בברליןאלזה לסקר-שילר נולדה ב-1869 בעיר אלברפלד (Elberfeld) בגרמניה, היום שכונה של העיר וופרטל (Wuppertal), למשפחה של בנקאים יהודים. היא קיבלה הכשרה כציירת בברלין, ומתחילת המאה ה-20 החלה לפרסם שירים, ומאוחר יותר גם מחזות, שרק מעטים מהם הועלו על הבמה בשנות חייה. למרות זאת נחשבת אלזה לסקר-שילר עד היום אחת המשוררות החשובות ביותר בתולדות הספרות הגרמנית במאה ה-20. בשנת 1932 אף זכתה בפרס הספרותי היוקרתי ביותר בגרמניה באותם ימים, פרס "קלייסט".


עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נאלצה המשוררת לעזוב את גרמניה. עד 1939 היא חייתה בשווייץ, אך פעמיים שהתה בארץ ישראל לביקורים, בשנים 1934 ו-1936. במהלך הביקור השלישי הופתעה לסקר-שילר מפרוץ מלחמת העולם השנייה, ובו-זמנית אסרה רשות הזרים השווייצרית על חזרתה לאותה המדינה. בארץ התיישבה לסקר-שילר בירושלים, והמשיכה בכתיבה בגרמנית. אחת היצירות האחרונות שכתבה הינה מחזה בשם "אני ואני" (Ichundich), בו היא תיארה את נפילת משטר הנאצים. עם זאת, מותה בינואר 1945 מנע ממנה לסיים את היצירה ולהיות עדה לתפנית בתולדות אירופה.


מ-1974 עיזבונה האמנותי של לסקר-שילר שמור בספרייה הלאומית בירושלים. בארכיון האישי של המשוררת ניתן למצוא כתבי יד של יצירותיה, ציורים והתכתבויות עם אישים בני זמנה, וביניהם ש"י עגנון, שמואל הוגו ברגמן, גוטפריד בן, מרטין בובר, אלברט איינשטיין, תומס מאן, מקס ריינהרד, זלמן שוקן ועקיבא ארנסט סימון.


בין הציורים של האמנית נמצא ציור בגיר, מודבק על קרטון (142X225 מ"מ), הנושא את השם "המשוררת המוברחת" (Die verscheuchte Dichterin). התמונה – שוב בשילוב של שירה וציור – כמעט מסכמת את גורלה של אלזה לסקר-שילר: על הקרטון המהווה הבסיס לתמונה רשמה המשוררת קטע של שיר שפרסמה באוסף שיריה הראשון מ-1902: "לו הייתי מכירה נחל עמוק כחיי, הייתי זורמת עם מימיו". בנוסף רשמה לסקר-שילר: "צויר ב-1935 בבית חולים עקב פציעותיי בגלל הנאצים". ואולם, על גבי הציור עצמו היא כתבה: "בשנת 1942", וכסיכום גם "1942-1935". במרכז הציור ניתן להבחין בשתי דמויות אנושיות; אישה אחת יושבת, מבטה מושפל, ואת ידיה היא משלבת עם אלו של דמות נוספת, אשר עומדת לידה. האישה בציור הינה ככל הנראה לסקר-שילר בעצמה, ואכן קווי פניה בפרופיל מזכירים דיוקנאות עצמיים אחרים שלה. הדמות הנוספת, ככל הנראה גבר בלבוש מזרחי כולל כיסוי ראש, מנחם את האישה, ששפת גופה מקרינה תשישות ואבל. מומחי אמנות סבורים שהתמונה צוירה לפחות חלקית באמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת, אך ייתכן שהציירת הוסיפה פרטים ואת הכיתוב בשנים מאוחרות יותר, ככל הנראה עד 1942. בעבודה זו המחישה האמנית את כל יכולותיה כציירת: הקומפוזיציה מקרינה את מצב רוחה המיואש של לסקר-שילר בקווים פשוטים ובטכניקה מעודנת. גירים בחמישה צבעים והגוון הבסיסי של הנייר הספיקו לציירת ליצור את אחת מיצירותיה האחרונות, המתאפיינת בעושר ההבעה האמנותית.


מידע נוסף על אודות אלזה לסקר-שילר ויצירתה ניתן למצוא כאן.