אוספים וארכיונים > ארכיונים > גרמניה, היהודים וישראל > חלוקת גרמניה > הסופר משה יעקב בן גבריאל ושאלת שגריר גרמניה העתידי בישראל, 1963

הסופר משה יעקב בן גבריאל ושאלת שגריר גרמניה העתידי בישראל, 1963

 

מכתבו של בן גבריאל לפרנץ שירהולץ
לחצו לקריאת התרגום

הסופר משה יעקב בן גבריאל (שמו המקורי: אויגן היפליך, 1965-1891) נולד בווינה. בתחילת דרכו הוא פעל בעיר הולדתו כסופר ועורך. במלחמת העולם הראשונה הוא שירת כקצין בצבא האוסטרי, ומתוקף תפקידו הגיע לירושלים, בה גילה את זיקתו לארץ ישראל ולשפות שבהן דיברו כאן. בשנת 1927 הוא עלה ארצה יחד עם אשתו, ובני הזוג קבעו את משכנם בירושלים. בארץ פעל בן גבריאל כעיתונאי וכתב בעיקר לעיתונים אירופיים בגרמניה, באוסטריה ובשווייץ, אך גם עבור עיתונים יהודיים ולא יהודיים בצרפת, אנגליה, ארצות הברית, צ'כוסלובקיה ובמדינות נוספות. פרוץ מלחמת העולם השנייה צמצם את תחומי העבודה שלו במידה ניכרת, כיוון שרוב העיתונים שהוא נהג לכתוב עבורם נסגרו על ידי הנאצים או שינו את מגמתם, כך שלכתבות על המזרח התיכון מאת עיתונאי יהודי כבר לא היה בהם מקום.

 


באותם הימים התחיל בן גבריאל להיות סופר של רומנים ושל סיפורים קצרים. בעקבות הדיווחים על פלישת הנאצים הוא חיבר את ספרו "בית ברחוב הקרפיונים" (Das Haus in der Karpfengasse) – אולי ספרו החשוב ביותר, ובו הוא מתאר את גורלם של דיירים יהודיים ולא-יהודיים בבית בדיוני בפראג במהלך השבועיים הראשונים שלאחר כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הנאצים, בחודש מרץ 1939.

 

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה חזר בן גבריאל לעבוד כעיתונאי, אך גם המשיך לחבר רומנים, סיפורים ותסכיתים: כמעט הכול בשפה הגרמנית. יצירותיו ראו אור גם בעברית, אך רק כתרגומים של המקור הגרמני.

 

כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת זכה בן גבריאל לפופולריות רבה דווקא בגרמניה. עתה היו רוב ספריו קלילים והומוריסטיים וסיפרו לקוראים הגרמנים על אודות החברה הישראלית הצעירה. ספרות זו מצאה קוראים רבים בגרמניה. בעקבות ההצלחה נסע בן גבריאל לעיתים קרובות לגרמניה לסיבובי הופעות בפני קהלים מגוונים. הוא קרא מכתביו בציבור, הוזמן לדבר ברדיו והפך לבן שיח מבוקש בקרב אינטלקטואלים ואנשי תרבות גרמניים. פעילות זו והתכתבותו העשירה מעידות על המגעים הזהירים בין אנשי תרבות ישראליים וגרמניים בשנים שלאחר השואה.


בין המכתבים השמורים בארכיונו האישי בספרייה הלאומית ניתן למצוא התכתבויות עם אנשים פרטיים בגרמניה, שבהן נדונה שאלת כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. מהמכתבים ניתן ללמוד שבן גבריאל בהחלט תמך ברעיון. בין היתר, בן גבריאל החליף דעות עם ד"ר פרנץ שירהולץ, איש תרבות ופעיל בהתקרבות בין המדינות בשנות ה-50 וה-60. מהעתק המכתב המוצג כאן ניתן להבין שמשה יעקב בן גבריאל היה חשוף לשמועות על איוש התפקיד של שגריר גרמניה ושמועות אלו לא מצאו חן בעיניו. לנמען המכתב, פרנץ שירהולץ, ייחס בן גבריאל יכולת להשפיע בעניין זה, והוא ניסה להזהיר את הצד הגרמני מבחירת אישיות לא מתאימה לתפקיד הרגיש. לא ידוע עד כמה המכתב אכן השפיע, אך מעניינת העובדה שבן גבריאל גילה עניין רב ומעורבות בנושא מינוי השגריר הגרמני הראשון במדינת ישראל.
 

 

תרגום המכתב

28/3/63


אדוני הדוקטור הנכבד,


רב תודות על מכתבך ובמיוחד על החדשות באשר לסבירות לכינון יחסים דיפלומטיים; לכך התייחסו בימים אלה גם בז'ורנל "דר שפיגל". כיוון שאני יודע שיש לך קשרים מסוימים, ברצוני להפנות את תשומת לבך לעניין שבו טמונות אי-אלו סכנות. עד כמה שידוע לי, לפחות שני עיתונאים בבון – ייתכן שאף יותר – משתדלים לקבל את תפקיד השגריר בירושלים, אלא שאין להם יתרון נוסף מעבר לכך שמזה שנים אחדות הם בחרו בישראל כמקצוע לחיים. אני סבור שחובה לעשות את כל שאפשר כדי למנוע בחירה שגויה זו, גם כיוון שלאחדים מהם יש קשרים הדוקים לאדנאואר. על מנת לסדר את העניינים המסובכים כאן צריך – לפי דעתי – דיפלומט מנוסה שמביא אתו את כל הטקט הנדרש, דבר שפובליציסט לא יכול להביא אתו, מעצם מקצועו. מאחר וגם לך חשובה התפתחות הקשרים הנכונה, ברצוני להביא את העניין הזה לשיקולך ואני מבקש – אם תסכים  לדעתי – לנקוט בצעדים הנדרשים בעניין. רצוי לעשות זאת לפני שיחליטו סופית. אני מבקש ממך להתייחס למכתב זה כפרטי ולא להזכיר את שמי בעניין זה.


[החלק האחרון במכתב לא תורגם משיקולי צנעת הפרט, ס.ל.]


כל טוב לך ולמשפחתך,


שלך


[משה יעקב בן גבריאל]