פרשת כי תבוא

מאה ברכות

חלק הארי בפרשת כי תבא, עוסק בתוכחה. כפי תקנת עזרא, כפי שנאמר במסכת מגילה: "עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת [חג השבועות] ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. ומסבירה הגמרא את הטעם 'תכלה שנה וקללותיה'".

​תוכחה זו הטילה פחד בלבותיהם של ישראל. רש"י בתחילת פרשת נצבים מביא ממדרש תנחומא: "למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם, ואמרן מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם: אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו".

פחד זה מהקללות גרם למנהגים שונים של הימנעות מלעלות לתורה בפרשה של התוכחה. בסליחות ליום שני (מנהג פולין) אומר הפייטן רבי שלמה הבבלי (ד' תר"ל-ד' ת"ש; 940-870): "שמונה ותשעים האלות האלה, שלמו אלה מאלה וכאלה, תרחם תקבצנו מקרנות אלה, אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה". רש"י בפרשת פינחס מסביר את הטעם לקרבנות של חג הסוכות: "פרי החג שבעים הם כנגד שבעים אומות שמתמעטים והולכים, ובימי המקדש היו מגינים עליהם מן היסורין. ולכבשים כנגד ישראל שנקראו 'שה פזורה' והם קבועים. ומניינם תשעים ושמונה, לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה".

רבי אברהם בן נתן הירחי (1215-1155) כתב בספר המנהיג: "ודבר זה מסורת בידינ מאבותינו למשה בסיני שיש עלינו לברך מאה ברכות בכל יום, מן התורה, ומן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה מנין? דתניא במנחות פרק התכלת (מג, ב) 'רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: ועתה ידראל מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם', אל תיקרי מה אלא מאה ... מן הנביאים מנין? שנאמר 'נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם ע'ל' [גימטריה מאה] (שמואל ב, כג, א) ודרשו רז"ל כשהודיעו לדוד שהיו מתים בירושלים מאה בכל יום, עמד ותיקן להם מאה ברכות. ונראין הדברים שיסדן משה רבנו ע"ה, שכחום וחזר דוד ויסדם ... מן הכתובים מנין? שנאמר: 'הנה כ'י' כ'ן' [בגימטריה מאה] יבורך גבר ירא השם' (תהלים קכח, ד). ושוב שכחום וחזרו חכמי התלמוד ויסדום כמו שמפורש בברכות" (ס, ב).

רבי אלעזר בן יהודה מוורמס (1240-1165) כתב בספר הרוקח סימן שך: "להגן על [מפני] תשעים ושמונה קללות הכתובים במשנה תורה וכשתדרוש גם כל חלי וכל מכה, הרי מאה, לכן נבנה בית המקדש גבוה מאה אמה".

המקובל רבי מנחם ריקאנטי מאיטליה (1310-1250) כתב בפירושו לתורה פרשת תולדות על הפסוק 'ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא מאה שערים: "דע כי חכמי הקבלה אמרו כי הארץ העליונה מאה שערים, לכל שער בית קיבול נובעת מעייני ברכה לעולם. ומשם ינק יצחק אבינ ע"ה מאה מיני ברכות ממאה שערים הנזכרים ... ולפיכך תמצא באהל מועד מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן, שאין לך אדן שלא יהיה לו בית קיבול לקבל הברכה מן העמודים שנאמר ווי העמודים ... והוא סוד מאה ברכות בכל יום, כי המקיים זה יזכה בזה... נמצא כל הגומר בכל יום מאה ברכות כאילו פורש אהל מועד ותוקעו על מאה אדנים ומתברך במאה ברכות".

במהלך הדורות נדפסו סידורים שנשאו את השם 'מאה ברכות'. לפניכם 'סדר מאה ברכות' שנדפס בונציה תק"ם (1780). מאוספי הספרייה הלאומית.

אלה דברי הברית

עיקרה של פרשת כי תבוא עוסקת בברכות שיהיו אם עם ישראל ישמור את מצוות ה', ובאזהרות מפני הקללות החמורות שיתרחשו אם עם ישראל לא ישמע בקול ה' לשמור את מצוותיו. התוכחה מסתיימת בפסוק:

"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (דברים כח, סט).

פסוק זה מקביל לסיום פרשת התוכחה שבפרשת בחוקותי שבספר ויקרא. "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד-משֶׁה" (ויקרא כו, מו).

​מהי הסיבה לקיומן של שתי הבריתות? האם לא די בברית שנעשתה בחורב?

ניתן אולי להסביר זאת על פי המאמר: "רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות ה, א). על מנת לזכות במתנות הללו יש צורך להזדכך. והייסורים הם המכשירים את האדם לזכות במתנות אלו. כדי להורות זאת לעם ישראל נכרתת ברית בחורב, כדי שעם ישראל ידע שהתורה כוללת חוקים ומשפטים, שעל הפרתם הוא עלול להיענש.

ארץ ישראל מחייבת הקפדה על קיום המצוות כפי שכתב הרמב"ן:

"אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה): והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, וכתיב (ירמיה יא ד): והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוהים, לא שתהיו אתם אל אלוהים אחרים כלל.

והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצוות להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ כב): ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ, וכתיב (שם פסוק כד): ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלוהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלוהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלוהים ונהיה מיוחדים לשמו.

והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות".

לכן לפני הכניסה לארץ נכרתת ברית מיוחדת על שמירת קדושתה של ארץ ישראל.