זבחי תרועה

החל מראש חודש אלול ועד להושענא רבה אנו נוהגים לומר בסוף התפילה את פרק כ"ז בתהלים: "לדוד ה' אורי וישעי". על פי מאמר חז"ל "אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים" (ויקרא רבה, כא, ד). בהמשך המזמור מבקש המשורר: "וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַהשם". מהם זבחי התרועה? רש"י: "זבחים שאומר עליהם שיר". הרד"ק: "זבחים עם תרועה ושבח והודאה שהצילני מאויבים רבים"

​הרמב"ן בפירוש לספר ויקרא פרק כג פסוק כד מפרש את הביטוי 'זכרון תרועה': "אמר שנריע ביום הזה ויהיה לנו לזיכרון לפני השם, כמו שנאמר להלן (שם י י): ותקעתם בחצוצרות והיו לכם לזיכרון לפני אלוהיכם. ובעבור שאמר שם וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, וכאן ציווה בתרועה סתם במועד הזה בלבד, ואחרי כן אמר והקרבתם אשה, הנה התרועה הזאת אינה התרועה ההיא, שהיא בחצוצרות על הקורבן וזאת אינה על הקורבן, אבל היא חובה בכל ישראל, והיא בשופר כי לא ציוהו עדיין לעשות חצוצרות, וסתם כל תרועה בשופר היא כמו שנאמר (להלן כה ט): והעברת שופר תרועה. ולא פירש הכתוב טעם למצוה זאת למה התרועה, ולמה נצטרך זיכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים, ולמה יצווה להיותו מקרא קדש כלל. אבל מפני שהוא בחדשו של יום הכיפורים בראש החודש נראה שבו יהיה דין לפניו יתברך כי בם ידין עמים, בראש השנה ישב לכסא שופט צדק, ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו. נרמז בכתוב העניין כאשר נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים".

 
וכן בפירושו לספר במדבר פרק י פסוק ז בעניין התקיעה בחצוצרות: "תרועה יתקעו למסעיהם - כבר פירשתי בסדר אמור אל הכוהנים (ויקרא כג כד): כי התרועה רמז למדת הדין, כי כן כתוב במסעות (לעיל ט כג): על פי ה' ביד משה, והיא המנצחת במלחמה, וכתוב (להלן פסוק ט): וכי תבאו מלחמה בארצכם וגו' והרעותם, ועל כן אמר משה (להלן פסוק לה): וינוסו משנאיך מפניך, וכבר פירשתי סוד הפנים בעשרת הדברות (שמות כ ג). וכן תראו כי חומת יריחו נפלה בתרועה, דכתיב (יהושע ו י): עד יום אמרי לכם הריעו והרעותם, וכתיב (שם פסוק כ): ויריעו העם תרועה גדולה ותיפול החומה, ולכך הייתה חרם. ובהקהיל את הקהל -  ראויים לתקיעה, כי הפשוטה רמז למדת רחמים כי ימינו פשוטה לקבל שבים, על כן יאמר (ובנחה): [בנחה] (להלן פסוק לו): שובה ה' רבבות אלפי ישראל, וכתיב (פסוק י): וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם, כי המלחמה לתרועה והמועדים והשמחה לרחמים".
 
לפי דברי הרמב"ן יש כאן שילוב של דין – התרועה עם הזבחים שהם קרבנות שלמים – שהם קרבנות שמחה. וזה אולי אופיו של ראש השנה "עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה".
 
הרב אריה ליב צבי הירש דייכס (תקס"ו-תרנ"א; 1891-1806) חיבר פירוש לתפלות של ראש השנה בשם 'זבחי תרועה' שנדפס בוילנה תרכ"ז (1867). לפניכם צילום השער של הספר.

 

                                                                 שנה טובה ומבורכת