אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > יד אבשלום / כי תצא

יד אבשלום / כי תצא

​פרשת השבוע, פרשת כי, תצא פותחת בדין 'יפת תואר' ובהמשך דין 'בן סורר ומורה'. חכמינו מצאו קשר בין הפרשיות: "כי תצא למלחמה. שנו רבותינו, מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. 'וראית בשביה' וגו', 'וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה', כדי שלא תמצא חן בעיניך. מה כתיב בתריה, 'כי תהיין לאיש שתי נשים' וגו'. שתים בבית, מריבה בבית. ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. כל מאן דנסיב יפת תאר, נפיק מנייהו בן סורר ומורה [כל מי שנושא יפת תואר יוצא מהם בן סורר ומורה]. שכן כתב בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו, ושכב עם עשר פלגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל". (מדרש תנחומא).

​דמותו של אבשלום, יפה התואר והפוחז, עוררה דיונים אצל חז"ל. התוספות במסכת כתובות דף קד, ב דנים בשם של התנא 'חנן בן אבשלום': "שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבישלום. הכי גורס רבנו תם.  דהא לרבי מאיר  דאמר בפרק חלק (סנהדרין דף קג:) דאבשלום אין לו חלק לעולם הבא. היכי מסקינן בשמיה [כיצד מזכירים את שמו?] הא אמרינן [הרי אמרנו] ביומא בפרק אמר להם  הממונה (דף לח:) 'ושם רשעים ירקב' דלא מסקינן בשמייהו. ואבישלום שם אדם כדכתיב: "וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט מָלַךְ אֲבִיָּם עַל-יְהוּדָה.  שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת-אֲבִישָׁלוֹם" (מלכים א, טו, ב). יש לדון בהצעה של התוספות כי במקבילה בספר דברי הימים נכתב: "וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת-מַעֲכָה בַּת-אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-אֲבִיָּה וְאֶת-עַתַּי וְאֶת-זִיזָא וְאֶת-שְׁלֹמִית" (דברי הימים ב, יא, כ). כך שלכאורה יש זהות בין השמות. המהרי"ט – רבי יוסף טראני (צפת, שכ"ט-שצ"ט 1568-1639) דן בדברי התוספות ומסיק שמותר לקרוא בשם אבשלום "דעל שם השלום נקראו ולא על שם אבשלום בן דוד ... אבל שם זה משמעותו כי רוב שלום יהיה בימיו או שיש שלום בעולם ..." (פסקי מהרי"ט החדשים, ירושלים תשל"ח, עמוד רז).
 
במסכת ברכות דנה הגמרא במרד אבשלום: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. מזמור לדוד, קינה לדוד מיבעי ליה? [היה ראוי לומר קינה לדוד?].  אמר ר' שמעון בן אבישלום משל למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח. אף כן דוד, כיון שאמר לו הקב"ה  'הנני מקים עליך רעה מביתך' (שמואל ב, יב, יא) היה עצב,  אמר: שמא עבד או ממזר הוא, דלא חייס עלי, כיון דחזא דאבשלום הוא, שמח. משום הכי אמר מזמור" (ברכות ז, ב).
 
מעניין שמו של החכם הדורש רבי שמעון בן אבישלום. על כך מעיר הרב יצחק אריאלי (תרנ"ו-תשל"ד; 1974-1896) בספרו עיניים למשפט. נראה משום שהיה כך שמו של אביו, היפך בזכותו לומר שאינו דומה לעבד וממזר.  

 

בספר שמואל מסופר: "וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב-לוֹ (בְחַיָּו) [בְחַיָּיו] אֶת-מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק-הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין-לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל-שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב, יח, יח).

 

בשיפולי הר הזיתים מצויה עד היום מצבה מונומנטלית מתקופת בית שני, המזוהה משום מה כ'יד אבשלום'. אגדות שונות נרקמו סביב אתר זה: "קיים מנהג, שכל הילדים העוברים ליד מצבה זו, בין אם הם ילדים יהודיים ובין אם הם ילדים סרציניים [מוסלמים] או נוצריים, מרימים אבנים מן הארץ ומשליכים אותן לעומת המצבה. .. אם יש למישהו בירושלים בן-סורר, הוא מוליכו לשם ומכריחו באיומים ובמלקות להשליך אבנים אל המצבה ולקלל את אבשלום, והוא מספר לבנו את פרשת-רשעותו ומותו של אבשלום ... כתוצאה מזריקת אבנים זו בידי ילדים כה הרבה, נערמו ליד המצבה צרורי האבנים לערמות גדולות. ואילולא היו מסירים אותן משם מפעם לפעם, היה מקום זה מזמן רב מכוסה כולו באבנים" (מיכאל איש שלום, מסעות נוצרים לארץ ישראל, תל אביב 1965, עמוד 249).
 
רבי יצחק עראמה (ק"ף-רנ"ד; 1494-1420) ממגורשי ספרד, התפרסם בספרו 'עקידת יצחק'. חיבר גם ספר בשם 'יד אבשלום', פירוש על ספר משלי. בהקדמתו מספר רבי יצחק עראמה: "בפטירת חתני ידידי שלמה בני בחדש חתונתו ובזמן שמחת לבו. ונהפף עלי ששוני לאבלי ושמחתי אנחתי, דאגתי ... ואז אמרתי מה אעשה יקר וגדולה לבני, כי אם להשתדל בפירוש הספר הזה, אשר עליו שמו. וגם כי הוא שאלו ממני בהיותו בחיים חיתו, ומדי דברי בו זכור אזכרנו והיה לי למשיב נפש על פי שאלתו ... ותהי זאת נחמתו ...".
 

                                                                             שבת שלום

צילום יד אבשלום מאוסף התמונות של הספרייה הלאומית

 

 

 

 

 צילום השער של הספר 'יד אבשלום' לייפציג תרי"ט (1859).