אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > שדה יצחק / פרשת תולדות

שדה יצחק / פרשת תולדות

​פרשת השבוע, פרשת תולדות, עוסקת במאבק שבין יעקב ועשיו על הבכורה והברכה. יעקב, בעצת רבקה אמו, הולך לקבל את הברכה מיצחק העיוור. יצחק מנסה לזהות את העומד מולו ותוהה: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". בסופו של דבר מחליט יצחק: "ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'". יצחק מעניק ליעקב את  הברכה.

​חז"ל ציינו את יצחק כאיש של שדה: "מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב – אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק? אלא לא כאברהם שקראו הר, ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית שנא' ויקרא למקום ההוא בית א-ל" (פסחים פח').  

 

הגר"א מסביר שאלו שלשה הם כנגד תורה עבודה וגמ"ח, שההר הוא כנגד אברהם – חסד, והוא הר המוריה, יצחק קראו שדה כנגד העבודה והוא העזרה, חלק המקדש ללא גג כשדה, מקום הקרבת הקרבנות, ויעקב איש תם יושב אהלים כנגד תורה המונחת בבית קדש הקדשים. יצחק היוצא לשוח בשדה, אוהב את עשיו, שהנו 'איש שדה', ועל לכן שולח אותו לשדה לצוד ציד ולהכין מטעמים, כדי לזכות בברכה.
 
מחברים שונים בשם יצחק קראו לספרם 'שדה יצחק'. ביניהם, ר' יצחק גויטע (תקל"ז-תרי"ז; 1857-1777), אשר נולד בטריפולי שבלוב. בגיל צעיר נדד לליוורנו. האגדה מספרת שעבד בליוורנו כמשרת בביתו של גביר. באחד הימים התארח בבית הגביר שד"ר מארץ ישראל. הנער הצעיר יצחק גויטע תרם לשד"ר את כל חסכנותיו והשד"ר ברך אותו שיזכה בעשירות. הברכה התקיימה: ר' יצחק  גויטע התפרסם בזמנו כנדיב התורם ביד רחבה. רוב שנותיו חי בעיר טריסט שבצפון איטליה. ר' יצחק לקח לעצמו מלמד ללמדו תורה, וכשהתקדם  בתלמודו החל לרשום את הערותיו וחידושיו. פרי חידושיו הוא ספרו 'שדה יצחק' בארבעה חלקים על מסכתות הש"ס, שנדפסו בשנים תר"ו-תרט"ז (1846-1856). בסוף שנת תרט"ז (1856) עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, שם נפטר שם בח' שבט תרי"ז (1857) ונקבר סמוך לרבי משה אלשיך.
 

 

                                                                                 שבת שלום

 

 
לרשומה בקטלוג הספרייה