אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > שמע ישראל / פרשת אתחנן

שמע ישראל / פרשת אתחנן

שמע ישראל
בפרשת השבוע, פרשת אתחשמע ישראלנן, אנו נפגשים בשתי פרשיות מרכזיות: 'עשרת הדברות' ו'שמע ישראל'. אולם יש הבדל ניכר ביניהן. 'עשרת הדברות' נקראות בציבור שלוש פעמים בשנה בלבד: בפרשת יתרו, בחג השבועות ובפרשת ואתחנן. לעומת זאת את פרשת 'שמע'  אנו קוראים לפחות פעמיים ביום בתפילת שחרית ובתפילת ערבית, כפי שנאמר 'בשכבך ובקומך'. פרשה זו נכתבת במזוזה, בתפילין של יד ובתפילין של ראש. הלכות רבות ומנהגים קשורים  לפרשה זו. המשנה הראשונה פותחת: "מאימתי קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר". (ברכות א, א).

​מדוע נדחקו 'עשרת הדברות' ממסכת התפילה היהודית? המשנה במסכת תמיד מספרת על סדר העבודה בבית המקדש. לאחר שחיטת התמיד וניתוחו ולפני ההקטרה היו מתפללים: "אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. וקראו עשרת הדברים, "שמע"  (דברים  ו,ד), "והיה אם שמוע" (דברים יא,יג), ו"ויאמר" (במדבר טו,לז) ובירכו את העם שלוש ברכות, אמת ויציב, ועבודה, וברכת כוהנים. ובשבת, מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא" (מסכת תמיד ה, א). על כך מעיר התלמוד: "אמר רב יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. תניא נמי הכי ר' נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא אמר לו רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת המינין. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא אמר לו רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת המינין". (ברכות יב א).  

 

היו ניסיונות של אמוראים שונים לקבוע את אמירת 'עשרת הדברות' כחלק מהתפילה בבית הכנסת,. אך הם נדחו 'מפני תרעומת המינין'. רש"י מסביר: "כדי שלא יאמרו לעמי הארץ, ששאר התורה אינה אמת". בנוסחאות לא מצונזרות מוסבר שהמינים הם 'תלמידי ישו'. התלמוד הירושלמי מסביר: "ומפני מה אין קוראים אותן? מפני טענת המינים, שלא יהיו אומרים: אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני".
 
קשר מעניין בין עשרת הדברות לפרשת שמע מצאנו במדרש ילקוט שמעוני:
"רבי לוי אמר:
 
מפני שעשרת הדברות כלולות בהם:
אנכי ה' א-לוהיך – שמע ישראל.
לא תשא – ואהבת, מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמיה לשקרא.
זכור – למען תזכרו. זה מצות שבת ששקולה ככל המצוות.
כבד – למען ירבו ימיכם
לא תרצח – ואבדתם מהרה מאן דקטיל מיקטיל
ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה, שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך וגו'  : לא תנאף – לא תתורו וגו'
אמר הקב"ה: אי יהבת לי לבא ועינא אנא ידע דאנת דידי
לא תגנוב – ואספת דגנך ולא דגן חברך 
 
לא תענה – וכתיב וה' אלהים אמת
אמר הקב"ה: אם העדת על חברך שקר מעלה אני עליך כאלו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ.
 
לא תחמוד – וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חברך.
 
 
הרב מנחם מנדל כשר (תרנ"ה-תשמ"ד; 1983-1895) ערך במשך שנים רבות את 'תורה שלמה' והוא התורה שבכתב עם באור תורה שבעל פה. חבור כולל את פרושי התורה, שנאמרו... מזמן קבלת התורה עד סוף זמן האמוראים והסבוראים ותחלת זמן הגאונים <משך אלפים שנה, בערך> [הנמצאים] בכל ספרי רז"ל ובספרים המיוחסים להם, הנמצאים בידינו בדפוס... מה שנאמר בתרגומים, בפשט, בהלכה, באגדה ובדרשות... נסדר על כל פסוק, תיבה ואות שבתורה. לפרשת 'שמע ישראל' ערך כרך מיוחד ובו כל דרשות חז"ל על פרשה זו.
 
לפניכם צילום השער של הספר 'שמע ישראל' ירושלים תש"ם (1980). 

 

                                                         שבת שלום