כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
גרי הצדק
סדר הגדה של פסח, אברהם בר יעקב, אמשטרדם, 1695
פרשת השבוע פרשת יתרו, פותחת בבואו של יתרו כהן מדין. לפי המסורת יתרו התגייר וצאצאיו השתלבו בעם ישראל. נבחן בקצרה את סיפורו של יתרו ומשפחתו.
רש"י בפירושו לפרשה מביא את מדרשי חז"ל על גיורו של יתרו. "שבע שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל. יתר – על שם שיתר פרשה אחת בתורה (להלן פסוק כא) ואתה תחזה. יתרו – לכשנתגייר וקיים המצוות הוסיפו לו אות אחת על שמו. חובב – שחבב את התורה. וחובב הוא יתרו, שנאמר (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה".
רש"י מציין את יציאתו של יתרו מביתו למדבר: "אף אנו יודעין שבמדבר היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה".
רש"י בעקבות חז"ל מציינים את מאמציו המרובים של יתרו בחתירתו אל האמת. על הפסוק "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים" (שמות יח, יא). מסביר רש"י: "מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה". כך גם מסביר רש"י את הסיבה לפרידתו של יתרו: וילך אל ארצו - לגייר בני משפחתו.
בפרשת בהעלותך מופיע שוב סיפורו של חותן משה. "וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן משֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: וַיֹּאמֶר אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי-תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (במדבר י, כט-לב).
על מה נסב הויכוח בין משה לחותנו? משה מבקש שלא יעזוב את עם ישראל: "שלא יאמרו לא נתגייר יתרו מחבה, סבור היה שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו".
משה מבטיח גם שיתרו יהנה מטובו של עם ישראל. "אמרו כשהיו ישראל מחלקין את הארץ היה דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והניחוהו מלחלוק, אמרו מי שיבנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו, בין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב, שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו'" (שופטים א, טז).
דושנה של יריחו בשטח של חמש מאות אמה על חמש מאות אמה היה מיועד לשבט שמחלקו יופקע השטח להקמת בית המקדש. ובינתיים נתנו נחלה זו לצאצאי יתרו. כפי שנאמר: "וּבְנֵי קֵינִי- חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת-הָעָם" (שופטים א, טז).
כפי הנראה שאפו בני הקיני להמשיך בחיי הנדודים כפי שמסופר על חבר הקיני "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד-אֵלוֹן (בְּצַעֲנַּיִם) [בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ" (שופטים ד, יא). מסורת הנדודים נמשכה גם אצל צאצאיו כפי שמסופר בספר ירמיהו.
ירמיהו מצטווה להזמין את צאצאי יהונדב בן רכב לשתות יין בלשכה בבית המקדש והם מסרבים: "וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה-יָּיִן כִּי- יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד-עוֹלָם. וּבַיִת לֹא-תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל-יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם. וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן כָּל-יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ. וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה-לָּנוּ וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ (ירמיהו לה, ו-י).
ה' מבטיח להם: "וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל-מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה אֶתְכֶם. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא-יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל-הַיָּמִים (שם, יח-יט). חז"ל מסבירים את ההבטחה לא יכרת איש ליונדב עומד לפני כל הימים: "וכי גרים נכנסים להיכל? והלא אף ישראל אין נכנסים! אלא, שהיו יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה" (רד"ק שם).
גרים עסקו גם במלאכת הקודש של הדפסת ספרים. הביבליוגרף אברהם יערי ייחד מאמר מיוחד 'גרים במלאכת הקודש' בספרו 'מחקרי ספר' (ירושלים, מוסד הרב קוק, תשי"ח, עמודים 245-255). וכך כותב אברהם יערי: "גר צדק שמילא תפקיד נכבד בשיפורו של הספר העברי היה אברהם בר יעקב, שפעל באמשטרדם לפחות במשך עשרים וחמש שנה, שנות תנ"ה-ת"ף (1720-1695) וצייר שערים פיתוחי נחושת לכמה ספרים. הוא היה מטיף נוצרי בגלילות הריינוס ועבר לאמשטרדם והתגייר בה. גולת הכותרת של אומנתו הייתה: ציורים מרובים פיתוחי נחושת להגדה של פסח שנדפסה באמשטרדם בשנת תנ"ה (1695). הגדה זו ... שימשה דוגמא ומופת לציורי הגדות מרובות שנדפסו באשכנז ובפולין במשך דורות הרבה. וכן הוסיף בסוף ההגדה מפת ארץ ישראל פיתוח נחושת, שהיא המפה העברית הראשונה שבאה בדפוס. בשולי ההגדה חתם: אברהם בר יעקב".
הנכם מוזמנים להתבונן בהגדה ובמפה הסרוקים.
