כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
יד אבשלום
יד אבשלום | נדב מן, ביתמונה. מאוסף מרים ולייב קלוץ. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.
פרשת כי תצא פותחת בדין 'יפת תואר' ובהמשך דין 'בן סורר ומורה'. חכמינו מצאו קשר בין הפרשיות: "כי תצא למלחמה. שנו רבותינו, מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. 'וראית בשביה' וגו', 'וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה', כדי שלא תמצא חן בעיניך. מה כתיב בתריה, 'כי תהיין לאיש שתי נשים' וגו'. שתים בבית, מריבה בבית. ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. כל מאן דנסיב יפת תאר, נפיק מנייהו בן סורר ומורה [כל מי שנושא יפת תואר יוצא מהם בן סורר ומורה]. שכן כתב בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו, ושכב עם עשר פלגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל". (מדרש תנחומא).
דמותו של אבשלום, יפה התואר והפוחז, עוררה דיונים אצל חז"ל. התוספות במסכת כתובות דף קד, ב דנים בשם של התנא 'חנן בן אבשלום': "שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבישלום. הכי גורס רבנו תם. דהא לרבי מאיר דאמר בפרק חלק (סנהדרין דף קג:) דאבשלום אין לו חלק לעולם הבא. היכי מסקינן בשמיה [כיצד מזכירים את שמו?] הא אמרינן [הרי אמרנו] ביומא בפרק אמר להם הממונה (דף לח:) 'ושם רשעים ירקב' דלא מסקינן בשמייהו. ואבישלום שם אדם כדכתיב: "וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט מָלַךְ אֲבִיָּם עַל-יְהוּדָה. שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת-אֲבִישָׁלוֹם" (מלכים א, טו, ב). יש לדון בהצעה של התוספות כי במקבילה בספר דברי הימים נכתב: "וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת-מַעֲכָה בַּת-אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-אֲבִיָּה וְאֶת-עַתַּי וְאֶת-זִיזָא וְאֶת-שְׁלֹמִית" (דברי הימים ב, יא, כ). כך שלכאורה יש זהות בין השמות. המהרי"ט – רבי יוסף טראני (צפת, שכ"ט-שצ"ט 1568-1639) דן בדברי התוספות ומסיק שמותר לקרוא בשם אבשלום "דעל שם השלום נקראו ולא על שם אבשלום בן דוד ... אבל שם זה משמעותו כי רוב שלום יהיה בימיו או שיש שלום בעולם ..." (פסקי מהרי"ט החדשים, ירושלים תשל"ח, עמוד רז).
