פרשת ראה

בית הבחירה

פרשת ראה עוסקת במספר מצוות הקשורות לבית המקדש: "וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה'" (דברים יב, יא).

גם בפרשת המועדות, שבסוף הפרשה, מודגש נושא העלייה לרגל למקדש:

"שלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי ה', רֵיקָם. אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (שם, טז, טז-יז).

מקום המקדש מכונה 'המקום אשר יבחר השם'. גם הרמב"ם במשנה תורה קורא להלכות בית המקדש – הלכות בית הבחירה. בחירה בדבר מסויים היא פסילה של האפשרויות האחרות כפי שנלמד במדרש תנחומא שמות פרשת בא סימן ה:

עד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדבור.
משנבחרה ארץ ישראל, נפסלו כל הארצות.

עד שלא נבחרה ירושלים, היה כל ארץ ישראל כשרה לדבור.

משנבחרה ירושלים, נסתלק הדבור מארץ ישראל.
עד שלא נבחר בית העולמים, הייתה ירושלים ראויה לשכינה.
משנבחר בית העולמים, יצתה ירושלים, דכתיב: 'כי בחר ה' בציון, איווה למושב לו' (תהלים קלב יג). ואומר, 'זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אויתיה' (שם שם יד).

רבינו מנחם בר שלמה לבית מאיר 'המאירי' (ה' ט- ה' ע"ו; 1316-1249) חי בעיר פרפיניאן (Perpignan) שבפרובאנס, חבל ארץ שהיה נתון הן להשפעת חכמי צרפת והן להשפעת חכמי ספרד. חיבורו המרכזי הוא ספרו ההלכתי – 'בית הבחירה'. בחיבור זה הוא מביא סיכום על דרך הפשט של הסוגיות, וסיכום של דעות הפוסקים בדורות לפניו. לשונו העברית הברורה וסגנונו המיוחד מסייעים משמעותית להבנת דברי התלמוד.

בסוף הקדמתו לחיבור שנדפסה לראשונה בליוורנו תקנ"ה (1795) ולאחר מכן כהקדמה לבית הבחירה למסכת ברכות, מנמק רבי מנחם המאירי את שם החיבור: "ואסדר בזה החבור גם כן לגלות בראש כל סדר כוונת הסדר. ובראש כל מסכתא כוונת המסכתא וסדר פרקיה ואל כמה חלקים יחלקו עניניה. וכן בראש כל פרק כוונת הפרק וחלקיו. ובכל משנה ומשנה כוונתה גם כן. ולהיות רוב חיבורי זה כולל דברים נבררים באין תערובת קושיא ותירוץ ומשא ומתן, עד שלא אצא מגדר זאת התכונה, זולתי בהוראות מחודשות, לא הנזכרות בפירוש התלמוד ... עם מה שידעת בדברי רבותינו שקראו מסכת עדויות על זה הצד בחירתא – רצה לומר, להיות העניינים הנכללים בו דברים מקובלים מפי מומחים, דרך קבלה ועדות ודברים נבחרים, באין מאמר מצטרף בהם ממיני המבוכות והמחלוקות והמשא ומתן. קראתי על זה הצד שם החבור הזה 'בית הבחירה'".

הסדר והשיטתיות בפרשנותו של רבי מנחם המאירי מזכירים את הסדר בספריו של הרמב"ם. ואכן רבי מנחם המאירי היה מגדולי מעריציו של הרמב"ם. משום מה לא זכו ספרי המאירי לראות את אור הדפוס שנים רבות. האספן משה בנימין פואה מהעיר רג'יו שאסף ספרים רבים וכתבי יד חשובים רכש גם את כתב היד של 'בית הבחירה' שנכתב באבניון בשנת רי"ו (1456). רבי חיים יוסף דוד אזולאי 'החיד"א' התאכסן בביתו והתפעל מהספרים וכתבי היד שראה ברשותו. על פי כתב יד זה הדפיס שליח ירושלים הרב מרדכי הלוי, את החלק על נדרים, נזיר וסוטה. אחרי פטירתו של משה בנימין פואה נמכר כתב היד של 'בית הבחירה' לספריית פארמא וממנו נדפסו החלקים האחרים על ידי תלמידי חכמים שונים.

מבוא השמש

הרב דוד צבי הופמן (תר"ד-תרפ"ב; 1921-1843) ציין את מבנהו המיוחד של ספר דברים. שלושת הפרשיות הקודמות הוקדשו לדברי מוסר ותוכחה של משה, ובהן מצאו מוני המצוות 22 מצוות בלבד. לעומת זאת, בשלוש הפרשיות הבאות: ראה, שופטים וכי תצא, נמנו 170 מצוות.

פרשתנו מתחילה בדברי פתיחה של משה רבינו לקראת 'נאום המצוות' (פרקים יב-כו), בה ניתנת לבני ישראל האפשרות לזכות בברכה אם ישמרו את המצוות, או חלילה, לקבל את הקללה אם לא ישמעו ויעבדו עבודה זרה. רעיון זה חוזר בסוף ספר דברים: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע" (דברים ל, טו).

עם ישראל מצווה לקיים טקס של אמירת הברכה והקללה על הר גריזים והר עיבל. פרטי הטקס מתוארים בפרשת כי תבוא: "וַיְצַו משֶׁה אֶת-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם עַל-הַר גְּרִזִּים בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן: וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי" (דברים כז, יא-יג).

בפרשתנו הנושא מוזכר בקצרה: "וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִּים וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל" (יא, כט). אולם, מיקומם של הר גריזים והר עיבל מצוין בהרחבה: "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה" (יא, ל).

מהי דרך מבוא השמש? איפה היא ארץ הכנעני? ומה היחס בין הרב גריזים והר עיבל הנמצאים בסמיכות לשכם, ולגלגל המצוי סמוך ליריחו? שאלות אלו העסיקו את הפרשנים השונים. רבי אברהם אבן עזרא:

"אחרי דרך מבוא השמש -וטעם שתלכו אחרי דרך מערב ותמצאום.
בארץ הכנעני היושב בערבה -כי יש כנעני יושב בהר.
מול הגלגל -וההרים ארוכים, והנה צוה באיזה מקום מההרים, מול הגלגל – כמו: וירדוף עד דן, או דרך נבואה, או שני שמות".

אבן עזרא מתלבט בשאלת שמו של הגלגל. בספר יהושע מסופר על ברית המילה הכללית שעשו בני ישראל אחרי חציית הירדן ושם נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת-חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ה, ט). אם כן, כיצד הכיר משה את שם המקום קודם שנקרא כך? או בדרך נבואה ידע משה שעתיד המקום להיקרא כך; או ששני מקומות ישנם בשם גלגל – אחד ליד יריחו ואחד מול שכם. גם הרב דוד צבי הופמן אומר: "אין לפרש שזו היא גלגל הנזכרת ביהושע, שהרי היא רחוקה משכם, ורק בימי יהושע נקראה בשם גלגל".

פרופסור אדם זרטל, האיש שחפר בהר עיבל וחשף ככל הנראה את מבנה המזבח בהר עיבל, תיאר בספרו עם נולד את סיפור החפירות והתגליות באזור השומרון בכלל ובהר עיבל בפרט. פרק מיוחד מוקדש בספרו לנושא של זיהוי 'מול הגילגל אחרי דרך מבוא השמש'. מסקנתו המעניינת היא ש'גלגל' הוא מקום של מחנה. במקומות אלו חנו בני ישראל בתקופת הכיבוש וההתנחלות. מקומות אלו נשארו אתרים מקודשים במשך דורות רבים. את דרך מבוא השמש הוא מזהה בנחל תרצה, העולה מבקעת הירדן לאזור שכם.

הרב אברהם הכהן פימינטיל, רבה של הקהילה הספרדית בהמבורג, נפטר אחרי שנת תמ"ד (1684). חיבר ספר בשם 'מנחת כהן'. בספרו הקדיש חלק מיוחד לנושא הלכתי סבוך של 'בין השמשות'. מהו המעמד ההלכתי של הזמן בין שקיעת החמה ועד לצאת הכוכבים? נושא שהוזכר בתלמוד ונידון בהרחבה בדרי הראשונים והאחרונים. הרב פימינטיל סיכם את השיטות השונות ואת המסקנות ההלכתיות הנובעות מהן. לחיבור זה קרא מבוא השמש.