פרשת משפטים

דם ברית

פרשת משפטים פותחת במילים "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א). רש"י מעיר: "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים ,מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני".

​פרשה זו מהווה המשך והרחבה לעשרת הדברות שנאמרו בסיני.

בסוף הפרשה, התורה מספרת על הברית שנעשתה:

"וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁלַח אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים: וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".
(שמות כה ד-ח).

מתי התקיימה ברית האגנות?

רש"י: "פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובארבעה בסיון נאמר לו עלה". למחרת משה בנה את המזבח וכרת את הברית לפני מעמד הר סיני. סדר הפרשיות לא מפריע לרש"י, הסובר כי 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'.

הרמב"ן חולק וסובר שהתורה כותבת לפי הסדר, ולכן:

"והנה הפרשיות כלן באות כהוגן, כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (לעיל כ כד), והתחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז לא תעשון אתי (שם כ כג), וציוה אותו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת הע"ז שימצאו בארץ ובעובדיה (לעיל כג לב לג): ואמר לו אחרי צוותך זה להם, עלה אל ה' אתה ואהרן. והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות ה', ובא אל המחנה ויספר לעם את כל דברי ה' (פסוק ג): כאשר ציוה אותו כה תאמר אל בני ישראל וגו' (לעיל כ יט), ואת כל המשפטים כאשר ציוהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (לעיל כא א), וקבלו הכל בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה".

מה מטרת הברית?

רש"י מסביר: "שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים שאין הזאה בלא טבילה". וכן פסק הרמב"ם: "בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה, וטבילה, וקרבן. מילה הייתה במצריים, כשנאמר "כל ערל, לא יאכל בו (שמות יב, מח) מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצריים, חוץ משבט לוי, ועל זה נאמר "ובריתך ינצורו" (דברים לג, ט) וטבילה הייתה במדבר, קודם מתן תורה: כשנאמר "וקידשתם היום ומחר; וכיבסו, שמלותם" (שמות יט, י (וקרבן כשנאמר "וישלח, את נערי בני ישראל, ויעלו, עולות (שמות כד, ה ( על ידי כל ישראל הקריבום". (הלכות איסורי ביאה פרק יג, הלכה א). ומסכם הרמב"ם ביחס לגרים: "ובזמן הזה שאין שם קרבן, צריך מילה וטבילה; וכשייבנה המקדש, יביא קרבנו".

שולחן ערוך

פרשת משפטים נפתחת במילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" (שמות, כא א)

בעקבות חז"ל, מסביר רש"י את המלה 'תשים' כך:

"אמר לו הקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר: אשנה להם הפרק וההלכה שתים או שלוש פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר: "אשר תשים לפניהם" - כשולחן ערוך ומוכן לאכול לפני האדם".

רבי יוסף קארו נולד בספרד בשנת רמ"ח (1488). בגיל 4 גורש עם משפחתו מספרד. אחרי נדודים התיישבו בקושטא. רבי יוסף קארו כיהן כרב באדרינופול ובניקופול. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם נפטר בשנת של"ה (1575).

במשך 20 שנה עמל על ספר בית יוסף – פירוש רחב על הספר ארבעה טורים, של רבי יהודה בן הרא"ש. בשלב שני, החליט רבי יוסף קארו לערוך קיצור מעשי לספרו וקרא לו שולחן ערוך. הספר היה מיועד לחזרה זריזה, ובדפוסים הראשונים חולק ל-30 חלקים, כדי שכל חודש יוכל הלומד לחזור עליו.

רבי משה איסרליש (ר"ף-של"ב 1572-1520), רבהּ של קרקוב, הוסיף את הגהותיו לשולחן ערוך ובהם את מנהגי האשכנזים. עם השנים עוטר הספר בביאורים ופירושים רבים, שהפכו אותו לספר גדול ומסורבל, בשונה ממחשבתו הראשונית של מחברו. ואולם, תפוצתו הגדולה של שולחן ערוך הפכה אותו לספר ההלכה העיקרי של הדורות האחרונים.

בתמונה: סריקה של שולחן ערוך במהדורתו הראשונה, בתבנית קטנה, כפי שנדפסה בונציה בשנת שכ"ה (1565)