פרשת עקב

כגן הירק

​בפרשת עקב מרבה משה לתאר את שבחה של ארץ ישראל, לעומת ארץ מצרים: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק" (דברים יא, י).

ובארץ ישראל: "וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

ההשוואה לכאורה מוזרה. בספר בראשית מסופר על סדום לפני הפיכתה: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה כְּגַן- ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר" (בראשית יג, י). סדום דומה למצרים שדומה לגן ה' – גן עדן. וכפי שמתארת התורה את מערכת ההשקייה בגן עדן: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" (בראשית ב, י). פסוקים ספורים לפני כן מספרת התורה: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱ-לֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה" (פסוק ה). ומסביר רש"י: "ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים".

מה עדיף: השקייה על ידי נהר או מטר משמים? רש"י בפרשתנו: "ארץ מצרים הייתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת".

הרמב"ן טוען שיש כאן אזהרה לבני ישראל. בארץ ישראל אין מערכת השקייה אוטומטית כמו במצרים. המטר תלוי בהתנהגותם. "ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר, שאמר להם ושמרתם את כל המצווה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי ה' יותן מטר ארצכם בעתו והארץ תיתן יבולה, אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בעניין אחר, וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה. ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה (להלן פסוקים יג - יז), כי אם שמוע תשמעו אל מצוותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש תמיד, ואם לא תשמעו ועצר את השמים וגו' ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ הטובה, שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר".

הנביא ישעיהו מנבא בהפטרה אותה נקרא השבת: "כִּי-נִחַם יְהֹוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיהו נא, ג).

הרב כלפה גיג (Guedj, Khalfa) נולד בקונסטנטין שבאלג'יר בשנת תקצ"ח (1838) בערך, וכיהן שם כדיין. עלה לירושלים והצטרף לישיבת המקובלים 'בית אל'. חיבר פירוש רחב לתיקוני הזוהר בשם כג"ן הירק. בהקדמתו הוא מנמק את שם החיבור: כג"ן הירק קראתי, כי שמי בקרבו [כ'לפה ג'יג]. במקום דליעול ירקא. המחבר רמז לנאמר במסכת שבת "ואמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי אכלי ירקא בעניותי משום דגריר בעתירותי דאמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי" [אני לא בעניותי ולא בעשירותי אכלתי ירק, בעניותי משום שהירק מעורר את התיאבון. ובעשירותי משום שהעדפתי לאכול בשר ודגים, על פני הירק] (שבת קמ, ב). המחבר בענוותנותו מדמה את חיבורו לארוחת ירקות. לצורך הדפסת הספר יצא המחבר לצפון אפריקה ולאירופה לשם קבלת הסכמות ותרומות והגיע עד וינה ופרסבורג, בה קיבל את הסכמת רבי עקיבא סופר ובית דינו. הספר נדפס בירושלים בשנת תרס"ט (1909). המחבר נפטר בירושלים בל בתשרי תרע"ו (1915). כמו כן חיבר הרב כלפה גיג את הספר 'כגן רוה' דרשות על דרך הקבלה שנדפס מכתב יד בירושלים תשנ"ב (1992) ואת הספר 'כגן עדנים' – שאלות ותשובות בהלכה, שנדפס גם הוא מכתב יד בירושלים תשס"א (2001).

לפניכם צילום השער של ספרו 'כגן הירק'

יורה ומלקוש

בפרשת עקב, משה רבינו עוסק רבות בשבחה של ארץ ישראל:

"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר:
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ". (דברים ח, ז-י)

​ובהמשך:

"וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה" (ט, ו). משה מזהיר את בני ישראל שאם לא ישמעו לדברי ה' אזי "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם".(יא, יז).

שלא כארץ מצרים, בה באמצעות תעלות המנתבות את מי הנילוס והיאור לשדות המעובדים פותחה מערכת השקיה מפותחת, ארץ ישראל זקוקה לגשמים:
"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (יא, י-יב). הצורך המתמיד של ארץ ישראל בגשם, הביא להבטחה "וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם ... וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ". (שם, יג-יד).

היורה הוא הגשם הראשון והמלקוש הוא הגשם האחרון. כפי שמסביר רש"י: יורה – היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים: ומלקוש – רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. ולשון מלקוש, דבר המאוחר. ההבטחה היא שהגשם יגיע בעתו, והגשמים יתפזרו לכל אורך העונה.

נושא זה של יורה ומלקוש חוזר גם בדברי הנביאים. בתוכחתו של ירמיהו לעם ישראל:
"וְלוֹא-אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם (ויֹרֶה) [יוֹרֶה] וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר-לָנוּ" (ירמיהו ה, כד). הנביא יואל מבטיח: "וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי-נָתַן לָכֶם אֶת-הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן". (יואל ב, כג)

וכפי שפירש רד"ק:
כי נתן לכם את המורה לצדק – כמו יורה ואמר כי נתן לכם לצדקה שעשה עמכם בעברו על פשעכם, ופקד אתכם במטר וזכר המורה תחלה שהוא במרחשון, אח"כ פירש עוד ואמר: ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון.

או פירש הגשם הנקרא מורה הורידו לכם בעתו שהוא במרחשון, והוריד לכם ג"כ מלקוש בעתו בחדש הראשון, שהוא ניסן ושניהם מורה במ"ם כמו יורה ביו"ד.

הרב יוסף חיים קרא (תק"ס-תרנ"ה; 1895-1800), כיהן כרב בעיירות שונות במחוז פוזנה. לאחר מכן הוזמן לכהן בעיר ולוצלבק שבפולין, בה נפטר בגיל 95. התפרסם כדרשן והוציא ספר ידוע בשם 'קול אומר קרא' שנדפס במספר מהדורות. כן הדפיס ספר בשם 'מנחת שבת' על פרקי אבות, ו'טבח והכן' על הלכות שחיטה. לעת זקנתו, הפצירו בו ידידיו להוציא ספר נוסף. הוא אסף את ההספדים שדרש על גדולי ישראל ואישים שונים וקרא להם בשם יורה ומלקוש "כי גם אלה נטעי נאמנים, כתבואת השדה יחשבו, אשר על קצתם חופף מטר השמים בימי אביב, ועל מקצתם תטופנה גשמי ברכה בימי הבציר והחורף".