אוספים וארכיונים > יהדות > כתרי דמשק בספרייה הלאומית

כתרי דמשק בספרייה הלאומית

השם "כתר" (מערבית תאג' taj), התייחס במקור לכתב יד מסוים של התנ"ך, שנכתב בארץ ישראל במאה העשירית, נוקד ונמסר בידי אהרן בן אשר, קיבל את אישורו של הרמב"ם כמייצג הנוסח המדויק ביותר של המסורה, הגיע בסופו של דבר לרשותה של קהילת חלב, וכונה משום כך "כתר ארם צובא" (Aleppo Codex). במשך הדורות הפך השם "כתר" לכינוי כללי לספר כרוך (לא מגילה) של מקרא שלם, או של אחת מחטיבותיו, ובו ניקוד וטעמים, והערות מסורה. הכתרים שנכתבו בימי הביניים ביד נחשבו לספרים מדויקים מאוד, מקור מוסמך להעתיק ממנו ספרים נוספים.

כתר דמשק

כתר דמשקלהגדלת התמונה


במרוצת השנים הגיעו גם לבתי כנסת שונים של הקהילה היהודית העתיקה של דמשק לפחות 11 כתרים כאלו. העתיק ביותר (ואחד העתיקים ביותר הקיימים בעולם) נכתב כנראה בארץ ישראל במאה העשירית, ומכיל את חמשת חומשי התורה. שמונה אחרים נכתבו בספרד במאות 15-13, ושניים נכתבו כנראה בגרמניה או בצרפת. אותם ספרים היגיעו לדמשק במשך הדורות עם יהודים שגלו מארצות מולדתם (כגון מגורשי ספרד) והתיישבו בה. יהודי דמשק התייחסו אליהם בכבוד והערכה מופלגים וייחסו להם כוחות לקבלת תפילות ומשאלות.
 
בשנות ה-90 של המאה העשרים הורע מאוד מצבה של יהדות סוריה והוגדר על ידי גורמים ממשלתיים בישראל כקהילה במצוקה בשל העובדה כי הוטלו עליה מגבלות רבות על ידי השלטונות הסוריים, לרבות חופש התנועה וההגירה. בשל המגבלות נאלצו בני הקהילה לצאת לחופשי באמצעי מילוט שונים הכרוכים בסיכונים לא מועטים. במהלך שנות יציאתם יהודי דמשק מסוריה לארץ ולחו"ל, הגיעו לישראל 9 כתרים שהופקדו למשמרת בספרייה הלאומית.

 
כתר דמשק

כתר דמשק


כעת, כאמור, מבקשת הספרייה הלאומית וכן רבים מיוצאי סוריה בישראל (שהצטרפו לבקשת הספרייה) להסדיר את מעמדם המשפטי של אותם ספרים.

כיוון שהספרייה רואה בתשעת הכתרים, כמו בכל אוספיה, אוצר תרבותי השייך לעם היהודי, היא מבקשת לתת תוקף משפטי לשייכות זו: "הספרייה מוקירה את הכתרים כנכס יהודי בעל ערך רב למורשת יהדות דמשק והעם היהודי בכללותו. כתרי דמשק הינם נכסים בעל אופי ציבורי מובהק, ושמירתם היא לטובת הציבור כולו".