​אורנן מתחיל את דבריו בתיאור קצר של הוריו, מוצאם, ותיאור האת המשפחתי הקרוב (אחים\אחיות). מתיאור מפעלו של אביו, המחנך וסופר הילדים יחיאל היילפרין, הוא עובר לתיאור ילדותו, אופי החינוך שקיבל בבית ובמוסדות החינוך בהם למד.

משם אורנן עובר לתאר את יחסיו עם אחיו, יונתן רטוש (שם העט של אוריאל היילפרין), שהשפיע עליו רבות. בעקבותיו הצטרף לאצ"ל (ובהמשך גם לתנועת הכנענים). הוא מתאר את הקמת התנועה הכנענית, עקרונותיה ואת אופן התקבלותה ביישוב העברי.

במקביל מתאר אורנן את פעילותו באצ"ל, וכן את ראשית עבודתו ועיסוקו בלשון העברית- כמגיה ב"דבר".  בשנת 1944 נתפס ע"י הבריטים, ונשלח עם פעילי לח"י ואצ"ל נוספים למעצר באפריקה (אף שהוא עצמו עזב את האצ"ל עוד לפני שהחלה מלה"ע), שם שהה עד הכרזת העצמאות. בשנותיו באפריקה החל לראשונה ללמד עברית ודקדוק, ושם הוציא לראשונה ספר העוסק בתחום, ששימש ללימוד עברית שנים רבות לאחר מכן.

עם שובו לארץ, שוחרר מהצבא באופן זמני, ועבד תקופה כרתך, עד שהוזמן לשמש מדריך בחוות נערות בפ"ת. לאחר תקופה שם עבר לירושלים, שם לימד במוסדות שונים ובמקביל החל לימודי בירושלים, באונ' העברית (במחלקות ללשון עברית ומקרא). באמצע שנות ה-50 גויס לשנתיים, ופיקד על יחידת ההשתלמויות בירושלים.

במקביל לכל אלו- משובו לארץ השתלב בתנועה הכנענית, והיה חבר מערכת וכתב בביטאונה, "אלף" (שערך אהרון אמיר). כן היה שותף להקמת הליגה למניעת כפייה דתית, הנובעת מתפיסת עולמו האתאיסטית. 

החלק האחרון של הריאיון עוסק בקריירה האקדמית של אורנן, מחקריו ופרסומיו בסוגיות שונות הקשורות ללשון העברית, לצד המשך עבודתו בהוראה והכשרת מורים (למשל- לימוד וכתיבת תכנית הלימודים לנערי רפול).