משירתה לילדים

פזמון ליקינתון ועוד שירים

 

פזמון ליקנתון מאת לאה גולדברג

 
               מילות השיר "פזמון ליקינתון" ותווי המנגינה כפי שהופיעו ב"דבר לילדים", 1938

 

 

בואו עננים
 
בּוֹאוּ עֲנַנִים
הָבוּ גֶּשֶׁם לַגַּנִּים.
 
טִיף טִיף טִפּוֹתַי.
גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם לִשְׂדוֹתַי.
לַשִּבֹּלֶת, לָאִילָן,
וְלַפֶּרַח הַקָּטָן שֶׁבַּגָּן.
 
הִנֵּה עֲנַנִים
גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם בַּגַּנִּים.
 
(מתוך הספר "בואו עננים", 1982)
 
 
ערב מול הגִלעד
 
לילדי אפיקים
 
הָאִילָנוֹת כָּל כַּךְ כְּבֵדִים,
כּוֹפֵף הַפְּרִי אֶת הַבַּדִּים,
זוֹ הַשָּׁעָה הַמַּרְגִּיעָה,
בָּהּ נִרְדָּמִים הַיְלָדִים.
 
אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד
טָלֶה שָׁחוֹר וְרַךְ יָרָד,
כִּבְשָׂה פּוֹעָה, בּוֹכָה בַּדִּיר –
זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבָד.
 
יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם
יִשְׁכַּב בַּדִּיר וְיֵרָדֵם
וְהַכִּבְשָׂה תִּשַּׁק אוֹתוֹ –
וְהִיא תִּקְרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם.
 
נִסְתָּר הַלֵיל בֵּין הַבַּדִּים,
וְהַנָּבִיא הַגִּלְעָדִי
יוֹרֵד דּוּמָם אֶל הַבִּקְעָה
לַחֲזוֹת בִּשְׁנַת הַיְלָדִים.
 
(מתוך הספר "מה עושות האיילות", 1949)
 
 
מדוע הילד צחק בחלום
 
הַלַּיְלָה הַיֶּלֶד צָחַק בַּחֲלוֹם.
מַדּוּעַ הַיֶּלֶד צָחַק בַּחֲלוֹם?
אוּלַי הוּא חָשַׁב שֶׁהַפִּיל הַגָּדוֹל
יָשַׁב וְשִׂחֵק עִם הַיֶּלֶד בַּחוֹל!
אוּלַי.
 
אוּלַי הוּא חָלַם שֶׁעָנָן שׁוֹבָב
עָשָׂה מִן הַשֶּׁמֶשׁ בָּלוֹן שֶׁל זָהָב
וּבָא מִן הַיַּעַר הָרוּחַ הַלֵץ,
תָּלָה אֶת בָּלוֹן הַזָּהָב עַל הָעֵץ –
אוּלַי?
 
אוּלַי הוּא חָלַם שֶׁדֻּבּוֹן-אַהֲרֹן,
עָלָה עַל כִּסֵּא וְטִפֵּס עַל אָרוֹן.
וְשָׁם הוּא מָצָא מַתָּנָה נֶחְמָדָה,
שֶׁאִמָּא הֶחְבִּיאָה אֶתְמוֹל מִיַּלְדָּהּ –
אוּלַי?
 
וְאִמָּא וַדַּאי תִּשְׁאָלֶנּוּ הַיּוֹם:
"מַדּוּעַ צָחַקְתָּ, יַלְדִּי, בַּחֲלוֹם?"
וַדַּאי!
וְהוּא יְחַיֵּךְ וְעֵינַיִם יִפְקַח,
אֲבָל הַחֲלוֹם נֶעֱלַם וְנִשְׁכַּח
וְדַי!
 
(מתוך הספר "צריף קטן", 1959)

​