אוספים וארכיונים > אתרים אישיים > אלפרד דרייפוס > סיפור הפרשה > מסמכי הזיכוי של דרייפוס מונגשים בספרייה הלאומית

מסמכי הזיכוי של דרייפוס מונגשים בספרייה הלאומית

פרשת דרייפוס נמשכה 12 שנה, מהרשעתו של הסרן אלפרד דרייפוס בעוון ריגול ובגידה בצרפת מולדתו – בשנת 1894, ועד לזיכויו הסופי, ללא אפשרות ערעור, בעקבות משפטו השני, בשנת 1906. הפרשה זימנה דרמות רבות ושורה ארוכה של דמויות שמילאו בה תפקידים שונים, לטוב ולרע, ובהן קציני צבא, פוליטיקאים, עיתונאים, אישי ציבור, סופרים, אמנים, פקידי ממשלה, אנשי משפט.

 

אדם שהיה לו תפקיד מרכזי בזיכויו הסופי של דרייפוס היה מנואל אשיל בודואן (Manuel Achille Baudouin), מי שהיה התובע הכללי במהלך המשפט השני של דרייפוס. בודואן, שנולד בעיר טור בשנת 1846, עלה במהירות בתפקידים במערכת המשפט הצרפתית וכבר בגיל צעיר בלט כבעל אינטלקט יוצא דופן, יכולת מובהקת לרדת לחקר האמת וכושר עבודה חריג.
​  מנואל אשיל בודואן

כאיש משפט מקצועי וחסר פניות, בודואן קבע בשנת 1904 כי פריטי ראיות חיוניים ששימשו להרשעתו של אלפרד דרייפוס זויפו כבר בשנת 1899 ושהאשמות נגד דרייפוס נראות חסרות בסיס. מרגע שבודואן הגיע למסקנתו, הוא פעל ללא לאות כדי לשכנע את בית המשפט לבחון מחדש את ההרשעה.


​בודואן הכין דין וחשבון בן 800 עמודים והגיש אותו לבית המשפט בחודש מרץ 1905. המסמך כולל 800 עמודים של ניתוח ראייתי ומשפטי מדוקדק ובעקבותיו קבע בית המשפט, ב-12 ביולי 1906, שדרייפוס יזוכה ללא אפשרות לערעור. בנוסף למסמך הכתוב, מנואל אשיל בודואן גם הופיע באריכות בפני בית המשפט ובדברים המפורטים שמסר הוא הצליח לקעקע באורח שיטתי את ההרשעה בידי בית הדין הצבאי משנת 1894, שהגיע למסקנתו המעוותת בתום משפט שהתנהל בדלתיים סגורות. 12 שנה לאחר מכן, יצא הצדק לאור, במידה רבה בזכות התובע הכללי בודואן.

 
בודואן עצמו המשיך בקריירה המשפטית המזהירה שלו. בשנת 1911 הוא מונה לנשיא בית הדין לערעורים ושימש בתפקידו עד למותו בינואר 1917. השופט המהולל זכה להלוויה צבאית במלוא הכבוד, לבקשת שר המשפטים שהוקיר את הקריירה המפוארת של השופט בודואן.
 
רצה הגורל וצאצאיו של בודואן עזבו את צרפת והשתקעו בקנדה. ולא זאת בלבד, אלא שנינו, ז'אן-לואי בודואן, היה לשופט במונטריאול. ברשותו של השופט הצרפתי-קנדי נותרו מסמכים יקרי ערך של התובע הכללי שהביא לזיכוי של אלפרד דרייפוס: מאות עמודים בכתב יד, ההערות ששימשו בסיס לטיעון שלו בעל פה בפני בית הדין לערעורים. המסמך ההיסטורי המקיף הזה לא פורסם עד כה ואינו מוכר ברבים. השופט ז'אן-לואי בודואן סבר שהראוי שהחומר החשוב הזה יגיע לידיו של מוסד מתאים במדינת ישראל. הוא יצר קשר עם חברו, מר רונלד לוי, משפטן ממונטריאול, והלה יצר קשר עם הספרייה הלאומית בירושלים:
 
"יש ברשותי עותק דיגיטלי של ההערות ששמשו את השופט בודואן בבית הדין לערעורים, שהביאו להכרזה על דרייפוס כזכאי. כידוע, זהו הטיעון ששכנע את בית הדין. האם יש לספרייה עניין לקבל את החומר?" 
 
העניין הגיע לטיפולה של ד"ר בטי הלפרן-גדז' מהספרייה הלאומית, שפעלה להבאת החומר לספרייה ולטיפול בו לטובת קהילת החוקרים והמתעניינים בפרשת דרייפוס. תודות לרצונם הטוב של השופט ז'אן-לואי בודואן המנציח בכך את פועלו של אבי-סבו, ותודות לתיווכו הנאמן של מר רונלד לוי, יכול כעת כל המעוניין בכך לעיין בסריקות של מאות דפי ההערות של השופט מנואל אשיל בודואן, ולהתחקות אחר מהלך הטיעון המשפטי, חשיפת הראיות ובירור האמת שהביאו לזיכויו מכל אשמה של הסרן אלפרד דרייפוס.

 

בין שפע דבריו של השופט בודואן מעניין למצוא הערות בדבר "חוסר היכולת המוחלט של מערכת המשפט הצבאית, כשהיא פועלת כפי שהיא פועלת כיום, לשפוך אור על כל עניין שהוא, גם אם הוא אינו מסובך". השופט בודואן לא חסך במלים באשר לבסיס הרעוע להרשעת דרייפוס בבית הדין הצבאי: "עצם הבסיס להאשמה אינו עומד על כנו: אין פשע, אין עבירה, מעצם הדבר עצמו. דרייפוס הורשע בהיותו חף מפשע: פסק הדין שהוטח בו חייב להתבטל, ואין כל אפשרות לערעור בעניין.... אם בית המשפט מודה שה-borderau הוא מעשה ממשי של בגידה, הרי שהוא ניצב בעת ובעונה אחת בפני חפותו המוכחת בעליל של דרייפוס ואשמתו המוכחת של אסטרהזי, המודה בכך שהוא מי שחיבר את המסמך המרשיע, כפי שהוא אכן עשה...."

 
כעת, במהלך מרגש ולא צפוי של ההיסטוריה, מופקדות סריקות מעולות של מאות העמודים בכתב ידו של השופט בודואן בספרייה הלאומית. החומר הרב, הכולל לא רק את דבריו ומחשבותיו של השופט אלא גם את האסמכתאות המשפטיות ששימשו אותו וכן מערכת עשירה של סימונים בצבע, הוא מקור יחיד במינו להבנת הזיכוי של דרייפוס, ובתוך כך לפענוח מקיף של מהלכיה של הפרשה שהסעירה את צרפת, את העולם היהודי ואת העולם כולו במשך 12 שנה, פרשה שיש בה גם רלוונטיות רבה לשאלות המעסיקות את הציבור היהודי והאירופי גם בראשית המאה ה-21.


הדף הראשון בקובץ הערותיו של השופט בודואן