אוספים וארכיונים > אוספי הספרייה - תחומי ליבה

אוספי הספרייה - תחומי ליבה

​הספרייה הלאומית נתונה היום בתנופת התחדשות לשם פיתוחה והתאמתה למאה ה-21, בעקבות חוק הספרייה הלאומית, התשס״ח-2007 ותכנית האב להתחדשות הספרייה, מתוך כוונה שתמלא תפקיד מרכזי בחיי הרוח והתרבות של כל תושבי ישראל ושל העם היהודי כולו.


אחד היסודות העיקריים בתהליך ההתחדשות של הספרייה הלאומית הוא הגדרה ממוקדת של תחומי האיסוף שלה. קודם לכן הייתה הגדרה זו רופפת יותר, והייתה קשורה במידה רבה להיותה של הספרייה במישרין ספריית מדעי הרוח של האוניברסיטה העברית. בתפקידה זה הייתה הספרייה אמורה לספק את צורכי המחקר של כל מדעי הרוח. הניתוק הפיזי של הספרייה מהפקולטה למדעי הרוח, שעקרה להר הצופים לפני שלושים שנה עם חלקים מאוספי הספרייה, והקשיים הכלכליים שהתלוו לפיצולה למעשה של הספרייה הותירו אותה במצב שבו טווח האיסוף היה עדיין רחב למדי אך בפועל לא ניתן היה למלאו. עם זה נשארו בתוקפן נקודות החזקה המסורתיות של האוספים, שמסיבות ענייניות והיסטוריות היו בתחום מדעי היהדות ובמה שהיה מכונה ״מדעי המזרח״ וכלל בעיקר את הערבית ולימודי האסלאם. ועדות אחדות לבדיקת יעדיה ותפקידיה של הספרייה הלאומית, ובעיקר הוועדה הבין-לאומית (1998-1996) וועדת (זמיר 2004), המליצו למסד עקרונית את נקודות החזקה האלה כתחומי ליבה של הספרייה, ולחלק את החומר שהיה כלול באוסף היהדות לשני חלקים מובחנים: יהדות וישראל. כך הוגדרו בחוק הספרייה הלאומית (2007) ובתכנית האב של הספרייה שלושה תחומי ליבה שבהם הספרייה אמורה למקד את פעולות האיסוף שלה, לאו דווקא בעומק ובריכוז שווים: יהדות, ישראל, אסלאם והמזרח התיכון.


על פי ההגדרה החדשה, חומרים שתוכנם אינו שייך במובהק לתחומי הליבה אך קשור אליהם או תומך בהם, ייכללו באוסף מדעי הרוח הכלליים.


לעומת זאת, חומרים שאינם קשורים לתחומי הליבה או קשורים אליהם במידה מעטה ביותר, כגון אוסף המזרח הרחוק, אינם עוד חלק ממדיניות הפיתוח של הספרייה.


מסמך ״מדיניות פיתוח האוספים בספרייה הלאומית״ הוא תכנית הפעולה של אגף האוספים המבוססת על המלצות צוות התכנון שנוסחו במסגרת הכנת תכנית האב, בהתאמות הנחוצות. פרקיו נכתבו בידי ארבעת האוצרים של האוספים בשלושת תחומי הליבה ובתחום מדעי הרוח הכלליים. השתדלנו לשמור על אחידות מסוימת, ולכל אוסף יוצגו שלושת העיקרים המשותפים האלה: תיאור האוסף, עקרונות האיסוף, ותבניות הפריטים (פורמטים). אבל לכל אוסף ייחוד ומאפיינים משלו ולכל מחבר סגנון משלו, וכידוע ״אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד״.


מסמך זה שאושר על ידי דירקטוריון הספרייה הוא מסמך המחייב את הספרייה. עם זאת, המדיניות תישאר פתוחה במידת-מה לשינויים ולעדכונים, על פי לקחים שיופקו ועל פי צרכים שישתנו עם הזמן.