מוריה

כל העיתונים

שפות

מדורים

מדינות פרסום

שנות פרסום

סנן עיתונים לפי שנים
מוריה
תדירות: משתנה שבועון / דו-שבועון (מנובמבר 1910) / ארבע פעמים בשבוע (מאוקטובר 1912) / יומון (מספטמבר 1913)
שפה: עברית
שנות פרסום:
1910 - 1915
מו"ל: יהודה אהרון וייס (מייסד: תרל"ו-תשכ"ד)
מקום הפרסום: ירושלים (א"י העות'מאנית)
עורכים: יצחק יעקב ילין (תרמ"ה-תשכ"ד)
ביטאון אורתודוקסי ששם לו למטרה לשמש כפה לחוגים המתונים מבין החרדים ב'יישוב הישן'.
 
דעיכתו של עיתון 'חבצלת', שהיה בעל אוריינטציה חרדית-ירושלמית מובהקת, חידושו של עיתון 'הצבי' של אליעזר בן-יהודה שהיה מבקר חריף של חוגי החרדים, והופעתו של 'חרות' – ביטאון הציבור הספרדי שהצטרף אל העיתונות החילונית – עוררה את המדפיס הירושלמי יהודה אהרן וייס ליזום הוצאתו לאור של עיתון חדש שישמש ביטאון ליהדות החרדית, יילחם במגמות החילון שהלכו והתפשטו באותה תקופה בקרב הנוער הירושלמי, ועם זאת ינקוט קו עצמאי תוך שהוא מתריע על הליקויים בחיי היישוב הישן ונאבק למען תיקונם.
 
וייס צירף אליו כשותף את ר' משה שמואל שיינבוים (תרל"ה-תש"ח), והם הגישו בקשות לשלטונות התורכים עבור רישיונות ל'דפוס מוריה' ע"ש שיינבוים, ורשיון להוצאת עיתון ע"ש וייס, ומכיוון ששניהם היו נתינים אוסטריים, עשו זאת בהשתדלותה של הקונסוליה האוסטרית. השניים נדרשו לחתום על התחייבות שלא לפרסם מאמרים בגנות השולטן או כנגד הממשלה, ולהיות כפופים לבתי המשפט העות'מאניים. על-פי החוק נדרש העורך האחראי להיות נתין עות'מאני ובעל נכסים, ולמטרה זו צורף ר' יעקב מרגובסקי למפעל פרסום העיתון, ובמשך כל תקופת פעילותו של 'מוריה' התנוסס שמו של מרגובסקי על כל הגיליונות כ'הערב' מתחת לשמו של המו"ל. היעדרותו של מרגובסקי מהארץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה היתה אחת מהעילות לסגירתו של העיתון על-ידי השלטונות. השם 'מוריה' (עד לגיליון 321 נכתב בכתיב חסר – 'מׁריה') ניתן לעיתון על-שם בית הדפוס שבו ראה אור, ובמקביל שימש השם כדי להדגיש את זיקתו הדתית. הגיליון הראשון ראה אור ב-6 למאי 1910.
 
העורך הראשי, יצחק יעקב ילין, היה חניך תלמוד תורה וישיבת עץ-חיים. הוא הובא אל המערכת על-ידי וייס והוא בן 25 בלבד, אך כבר אז נודע כבעל יכולת כתיבה פובליציסטית גבוהה בזכות מאמריו ורשימותיו בעיתון 'חבצלת'. כתיבתו של ילין מילאה את רוב העיתון כבר מתחילת דרכו והחל מגיליון מס' 12 נזכר כעורך הראשי באופן רשמי. הוא חתם על מאמרי המערכת ועל מאמרי הפולמוס והיה אחראי, בין השאר, על תרגום ידיעות החוץ. בין העושים במלאכה והמשתתפים הקבועים הנוספים בעיתון ניתן למנות בין השאר את ר' אברהם אהרן זוננפלד (תרל"ח-תרע"ב), עסקן ציבורי; ר' ישראל ברדקי (תרמ"ט-תש"ל), חזן בבית-הכנסת 'החורבה' וראש ה'חברה קדישא' הירושלמית לאחר קום המדינה; ר' שמואל אהרן ובר (תרמ"ה-תש"ם), מי שהיה שנים לאחר מכן מזכירה הכללי של הרבנות הראשית לארץ-ישראל, ואלתר יעקב שירמן (תרל"ה-תרצ"ח), עיתונאי, סופר ופולמוסן, שעזב את המערכת ו'חצה את הקווים' למחנה הלאומי (שנת תרע"ד), משם נהג לתקוף את 'מוריה' מעל דפי העיתון 'חרות'. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של יפו, נהג גם הוא לפרסם מאמרים ותגובות בעיתון. אחד המאפיינים של הכתיבה ב'מוריה' היה כי על המאמרים שמתחו ביקורת על היישוב הישן חתמו בדרך-כלל בכינויי-עט, מפחד תגובות עוינות אפשריות.
 
נתונים מהימנים לגבי תפוצתו של העיתון אינם בנמצא. על-פי עדות העורכים נמכרו כמה אלפי עותקים מהגיליון הראשון, אולם נדמה כי מספרים אלה מבטאים את ההתלהבות והעניין הראשוניים שעורר העיתון עם הופעתו ולא את מספר הקוראים הקבוע, והנחה זו מתחזקת לאור העובדה כי 'מוריה' נסגר פעמיים: בספטמבר 1912 (לשבועיים) ובאפריל 1913 (למשך חמישה חודשים) בשל קשיים כספיים. משחזר העיתון לראות אור היה זה לאחר שוועד כללי של מוסדות היישוב הישן לקח על עצמו את מימונו, אך בעוד שמהלך זה הפך את העיתון ליומון ולביטאון הרשמי של היישוב הישן, הוא גרם לווייס לאבד את השפעתו על מדיניותו של 'מוריה'.
 
מהנושאים המרכזיים שנדונו בעיתון בשנות קיומו היתה הקריאה לאחד את המסגרות הארגוניות של היישוב הישן האשכנזי סביב להנהגה נבחרת ומאוחדת; הדרישה לבחור רב אשכנזי לירושלים לאחר שהעדה נותרה ללא רועה רוחני מתחילת שנת תרע"ג, והמאבק המתמיד לחידוש פני הישיבות והנהגת שינויים ומודרניזציה בסדרי החינוך שהתקיימו בהן, כדי להכשיר את בוגריהן לחיי מעשה. 'מוריה' הטיף לפתרון בעיית התעסוקה לצעירי היישוב הישן בירושלים כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד ולא יהיו תלויים בתמיכה כספית; הוא גינה בעקביות את 'פורצי הגדר' ואת החילוניות שהתפשטה בחינוך ובחיים הציבוריים, תוך שהוא עומד על הסכנה שבהחלפת הדת בלאומיות. במלחמת השפות שפרצה בשנת תרע"ג צידד ילין, מסיבות בלתי ברורות, בחברת 'עזרה' ובלימוד בשפה הגרמנית, וזאת בניגוד לדעתם של ראשי היישוב הישן.
 
על-אף שהיה עיתון ירושלמי מקומי, ולמרות שהסתייג מהציונות והתנגד לחילוניות, גילה 'מוריה' פתיחות בסיקוריו החדשותיים מהארץ ומהעולם, בנוגע לעולם היהודי ובכלל. כך הופיעו בו, למשל, סיקורים של הקונגרסים הציוניים ושל משפט בייליס (1913), וכוסו התרחשויות מדיניות בתורכיה, כמו גם האירועים שהובילו לפרוץ המלחמה העולמית הגדולה ומהלכיה.
 
עם פרוץ המלחמה נאלץ העיתון להצטמצם לשני עמודים בלבד, והגיליון האחרון ראה אור ב-11 לינואר 1915, ולאחריו נסגר 'מוריה' בפקודת הרשויות העות'מאניות.
תגובות לעיתון (0)
הוספת תגובה
גליונות זמינים באתר:
693 גליונות
2,602 עמודים
בין השנים: 1915-1910

 

העיתון הועלה לאתר מתוך האוספים של:
 מאוסף הספריה הלאומית

 

מצב העותק: טוב
עותק ממיקרופילם במצב טוב. העותק סובל מבעיות הקשורות הן לאחסון העיתונים והן להדפסה המקורית: חלקים כהים, קשקושים, מריחות דיו, פונט מטושטש והשתקפות הטקסט של הצד השני של העמוד.