העם

כל העיתונים

שפות

מדורים

מדינות פרסום

שנות פרסום

סנן עיתונים לפי שנים
העם
תדירות: שבועון (1918-1916); יומון (1918-1917) בתקופה שבה הופיע 'העם' היומי, שימש השבועון כמוסף לעיתון היומי
שפה: עברית
מדור:
מקום הפרסום: מוסקווה (האימפריה הרוסית, הרפובליקה הרוסית, רוסיה הסובייטית)
עורכים: א. גורביץ (גוריביטש, А. Я. Гуревич), משה גליקסון, שמואל טשרנוביץ, בן-ציון כ"ץ, אליעזר צ'ריקובר, משה קליינמן

יוזם הוצאת 'העם' היה העיתונאי והסופר בן-ציון כ"ץ (1958-1875), והוצאתו לאור של העיתון הייתה אחד ממפעלי המרכז העברי במוסקווה, אשר התקיים בשנים 1918-1915. עוד בישיבתו בפטרוגרד הצליח כ"ץ להוציא לאור בשנת 1916 ארבע חוברות בשם 'העם' או 'חיי העם', המוקדשות 'לשאלות החיים, לספרות ולמדע'. לאחר איסור החוברות הללו החליט כ"ץ להעביר את הוצאת הפרסומים העבריים למוסקווה, אשר הייתה רחוקה מחזיתות המלחמה. לאחר מאמצים מרובים קיבל כ"ץ ב-1916 רישיון (על שם אשתו הרופאה, שהייתה לה רשות ישיבה במוסקווה) להוצאת שבועון פובליציסטי-ספרותי בשם 'העם' במוסקווה. כ"ץ מסר את הרישיון לידי מרכז ההסתדרות הציונית ברוסיה, שמינה את המוציא לאור הרשמי של השבועון, אליעזר צ'ריקובר (1928-1868), מראשי הציונות במוסקווה. כך עלה בידי כ"ץ לקרוע חלון באיסור הממשלה הרוסית על העיתונות העברית באימפריה הרוסית משנת 1915, ולחדש את העיתונות העברית ברוסיה. 

 

אפשר לחלק את זמן הוצאתו לאור של 'העם' לשלוש תקופות: תקופת האימפריה הרוסית (נובמבר 1916-פברואר 1917), תקופת הרפובליקה הרוסית (מארס 1917-אוקטובר 1917) ותקופת רוסיה הסובייטית (נובמבר 1917-יוני 1918). 

 
הגיליון הראשון של השבועון יצא בא' כסלו תרע"ז (13 [26] בנובמבר 1916), שלושה חודשים לפני מהפכת פברואר 1917. האירוע לא היה ספרותי בלבד, אלא גם ציבורי-לאומי ממדרגה ראשונה. חברי המערכת היו ד"ר משה גליקסון (1939-1878), בן-ציון כ"ץ, יצחק גרינבוים (1970-1879), חיים גרינברג (1953-1889) ומשה קליינמן (1948-1870). השבועון הכיל כ-20 עמודים ותפוצתו עמדה על 7,000 עותקים. בגיליונות הראשונים של השבועון פורסמו מאמרים פוליטיים מאת מקס נורדאו ומאת יצחק גרינבוים. בחלק הספרותי של השבועון פורסמו יצירותיהם של מנדלי מוכר ספרים, של חיים נחמן ביאליק, של יעקב פיכמן, של שלמה אנ-סקי (1920-1863), של בוקי בן יוגלי (יהודה לייב קצנלסון, 1917-1846) ושל שאול טשרניחובסקי. 
 
בגיליון 15, ט"ו אדר תרע"ז, 24 בפברואר (9 במרס) 1917 התפרסמה הוספה מיוחדת ל'העם' ושמה 'המהפכה', אשר בישרה על מהפכת פברואר 1917 ברוסיה. במאמר המערכת, שתאריכו 1 (14) במרס 1917, הצהיר העיתון בצורה חגיגית: 'ימים גדולים באו לרוסיה. סופת פתאום עברה על הארץ וחידשה את חייה המדיניים. [...] ובתוך כל העמים השונים והמרובים של רוסיה מקדמים גם אנו היהודים בברכה את שנוי המשטר במדינה. [...] הרגע הגדול מטיל עלינו חובה גדולה, חובת התאזרות כל הכחות הלאומיים וכנוסם לשם עבודת-בנין לאומית'. 
 
מגיליון 16-17, כ"ט אדר תרע"ז, 10 (23) במרס 1917, השתנה העיתון לגמרי. עתה הוא דן בסוגיות הדחופות, העומדות על סדר היום: הזכויות הלאומיות של היהודים ברוסיה אחרי המהפכה, פעילות התנועה הציונית, חינוך לאומי-עברי, הכנס היהודי הכלל-רוסי, מעמדה של ארץ ישראל אחרי המלחמה ועוד. גיליון 21-20 (28-27), כ"ה סיוון תרע"ז, 2 (15) ביוני 1917 הוקדש לוועידה השביעית של ציוני רוסיה, או כפי שהיא נקראה בלשונו של העיתון, 'הכנסיה הציונית השביעית'. ביום ה' באב תרע"ז, 11(24) ביולי 1917, הפך 'העם' לעיתון יומי, אך גם השבועון הופיע לעתים מזומנות, עתה כמוסף ספרותי ל'העם' היומי. העיתון היומי הקצה מקום רב למתרחש בפטרוגרד ובערים אחרות בימים הסוערים של קיץ וסתיו 1917. תפוצתו של היומון בתקופה הזאת הייתה כ-15,000 עותקים, היקפו 4 עמודים, ובכל עמוד 6 טורים, המלאים באינפורמציה מגוונת על מהלך המלחמה ועל החיים הפוליטיים, הכלליים והיהודיים, ברוסיה ומחוץ לה. 
 
מרד קורנילוב (13-9 בספטמבר 1917) חשף את חולשתה של המהפכה הרוסית. בגיליון 36, כ"ו אלול תרע"ז, 31 באוגוסט (13 בספטמבר) נאנח העיתון בהקלה: 'הסכנה עברה! הראקציה נחלה כבר מפלה גמורה'. אך האם רוסיה ניצלה, האם נפתרו כל בעיותיה? על כך עונה העיתון בשלילה מסויגת. בגיליון 38, כ"ט אלול, 3 (16) בספטמבר 1917, מציין העיתון לראשונה את התחזקות השפעת הבולשביקים. בגיליון 44, י"ב תשרי תרע"ח, 15 (28) ספטמבר 1917, כותב שמואל טשרנוביץ (1929-1879) על ניצחון הבולשביקים בסובייטים של פטרוגרד ומוסקווה ועל רצונם לתפוס את השלטון. לנין כבר מצפה ל'ירושה' והוא, כנראה, 'יעלה למלוכה'. העיתון מפרסם הרהורים מעניינים על טרוצקי, המאפיינים אותו כאיש מוכשר, אך 'הצמאון למחיאות-כף עושה אותו לדימגוג'. בגיליון 67, כ"א בחשוון תרע"ח, 24 באוקטובר (6 בנובמבר) 1917, מוסר העיתון על הקמת 'שלטון ריבוליציוניי', כלומר הוועד המהפכני מטעם הבולשביקים, אשר מנסה לתפוס את השלטון בפטרוגרד. 
 
בגיליון 68, כ"ב בחשוון תרע"ח, 25 באוקטובר (7 בנובמבר) 1917, היום שבו אירעה מהפכת אוקטובר, כותב בן-ציון כ"ץ: 'סכנת "הבולשביזם" הולכת וגדולה מיום ליום [...] חברי הממשלה בעיניהם [של הבולשביקים הם] קונטרא-ריבולוציונרים, שמקומם בבית האסורים". הבולשיוויקים התחילו מרגישים – "שאם לא עכשיו – אימתי". כאמור, באותו היום ממש תפסו הבולשביקים את השלטון בפטרוגרד וזכרונותיו כותב כ"ץ, כי בערבו של אותו יום, שעתיים לאחר שסודר המאמר שכתב לעיתון בדפוס 'באו שני חיילים למערכת, וכששאלתי אם יש בידם תעודה, הראו לי על רוביהם: זאת התעודה. הם פיזרו את המאמר המסודר ולמחרת לא יצא במוסקבה שום עתון, משום שבכל מערכת היה ביקור כזה של חיילים'. 
 
הוצאת 'העם' התחדשה בדצמבר 1917, ועתה הוא יצא כשבועון בעל תוכן מגוון ביותר. העיתון נקט בקו של מדיניות שלילית כלפי הממשלה הבולשביקית. שמואל טשרנוביץ בסקירת המאורעות ברוסיה מאפיין את השלטון החדש במילים הבאות: 'שלטון זה של לינין וטרוצקי ושאר "הקומיסארים העממיים", כוכבי הלכת שלהם, שאינם באמת אלא עושי רצונם של שני הדיקטטורים, הוא אותו שלטון-היחיד של ניקולאי בשנוי צורה ובלי שנוי תוכן'. לעומת זאת קידם העיתון בברכה את הצהרת בלפור ואופיו הציוני המשיך לבלוט. כך, הגיליון 72 (34-33), כ"ו טבת תרע"ח, 28 בדצמבר 1917 (10 בינואר 1918), נפתח ב'פלטפורמה הציונית' לרגל הבחירות אל הוועידה הכללית היהודית ברוסיה. אופייני הוא מאמרו של יצחק ניידיץ' 'שופרו של משיח (הגיונות וזכרונות ליום הנתן המאניפסט האנגלי)', שבו מביע המחבר את ביטחונו בביאת המשיח, שהוא לדידו 'רצון העם', אשר יביא ל'תשועת עם ישראל וארץ ישראל'. בן-ציון כ"ץ המשיך לתקוף את הבולשביקים, בהשוותו אותם לאנשי המשטר הישן, וכשהוא מוצא אותם אף גרועים מהם. 
 
נראה כי בינואר-פברואר 1918 יצאו לאור חמישה גיליונות של שבועון, שלא הגיעו אלינו. היומון התחדש, כנראה, במארס 1918, ועורכו היחיד נותר בן-ציון כ"ץ. הוא נעשה 'רזה' יותר, עתה מצויים בו רק ארבעה טורים, ואורכו הוא ארבעה עמודים. גיליון מס' 6 ,מיום כ' באדר תרע"ח, 4 במארס 1918, הוא, כנראה, הגיליון הראשון של היומון אחרי ההפסקה של ארבעה חודשים. וכך כותב בו משה קליינמן על מצב ברוסיה באותו הזמן: 'לעלות למרומי השאיפה האנושית הרבולוציה הרוסית העפילה – ונזרקה לאחור בריסוק איברים. זהו הסכום של המאורעות בארבעת חדשי קיומו של "שלטון המועצות". וזוהי הטרגיקה של הרבולוציה הרוסית כולה'. 
 
בגיליון 36, ז' אייר תרע"ח, 19.4.1918 בא מאמרו המרגש של משה קליינמן על תגובת הציבור הכללי לנחשול הפרעות אשר הציף את שטחי האימפריה הרוסית לשעבר באביב 1918. תגובת הציבור הרוסי, לעומת זאת, אכזבה את הכותב לגמרי: 'דמי אחינו הנגרים כמים אין להם לעצמם שום ערך כלל: וארס שנאת האדמה מפעפע לקראתנו. וגורלם של עם שלם, הנתון לבז ולמשסה ולמרמס, אינו מעורר חרדה כלל בלב האנשים האלה. העיקר הוא רק שיש בו "חומר" לאגיטציה מפלגתית, לעקיצות ונשיכות איש ברעהו. ושוב אנו מרגישים בבדידתנו האיומה בעולם זה של סוציאליסטים, מתקני עולם, מצדיקי הרבים ומאשרי האנושיות. בודדים אנו גם היום – עם מכאובינו, ענויינו ומצוקותינו שאין להם קץ, שאין להם גבול!'. 
 
כך המשיך העיתון לפעול בחופש יחסי עוד זמן מה. בן-ציון כ"ץ כותב בזיכרונותיו: 'כתבתי בחירות גמורה נגד הבולשביזם, ללא חירופים וגידופים, אבל בנימה עזה'. לפי דבריו של בן-ציון כ"ץ, 'העם' נסגר עקב קנס של 10,000 רובל, אשר עיתון לא יכול היה לעמוד בתשלומו. 'ההוצאות עלו למעלה ראש ו"העם" נסגר'. הגיליון האחרון של השבועון ושל העיתון בכלל, מספר 65, יצא לאור בכ"ג סיוון תרע"ח (3.6.1918). 'העם' היה העיתון היומי העברי האחרון על אדמת רוסיה. הגיליון האחרון של העיתון היומי יצא בכ' בסיוון תרע"ח (31 במאי 1918).
 
נראה כי במחצית השנייה של שנת 1918 הגיש כ"ץ בקשה להוצאת דו-שבועון 'הד העם'. לאחר מאמצים מרובים הוא קיבל את הרישיון המיוחל, אך לא הייתה אפשרות לממש אותו עקב שליטת הקומיסריון היהודי בבתי הדפוס היהודיים. חלק מעובדי 'העם', וביניהם בן-ציון כ"ץ, משה גליקסון, אהרון ליטאי (1952-1878) ואחרים, עברו לעבוד בעיתון 'הארץ'. 

​ 

תגיות:
מוסקווה
תגובות לעיתון (0)
הוספת תגובה
גליונות זמינים באתר:
140 גליונות
1,187 עמודים
בין השנים: 1918-1916

 

העיתון הועלה לאתר מתוך האוספים של:
מאוסף הספריה הלאומית

 

מצב העותק: טוב
עותק ממיקרופילים במצב טוב מאד. קיימת בעיה קלה של לכלוכים שחורים הנובעים מאופן החסנתו של העיתון