איל פרוגריסו/לה בוז דיל פואיבלו/לה איפוקה די נו יורק

כל העיתונים

שפות

מדורים

מדינות פרסום

שנות פרסום

סנן עיתונים לפי שנים
איל פרוגריסו/לה בוז דיל פואיבלו/לה איפוקה די נו יורק
תדירות: פעמיים בשבוע; שבועון; דו שבועון
שפה: לאדינו
שנות פרסום:
1915 - 1920
מדינה: ארצות הברית
מקום הפרסום: ניו יורק
עורכים: מוריס נסים; אלפרד מזרחי
בשליש הראשון של המאה הכ' הופיעה עיתונות סוציאליסטית ענפה, בלאדינו ובצרפתית, בערי האימפריה העות'מאנית ויורשותיה. מרכזה של עיתונות זו היה בסלוניקי, שבה יצאו לאור בין השאר העיתונים "לה סולידארידאד אוב'ראדירה" ("הסולידריות של הפועלים", 1912-1911) ו"אב'אנטי" ("קדימה", 1934-1912). בשנים 1925-1910, שנות השיא של ההגירה הספרדית לארה"ב, נעשו בניו-יורק ניסיונות אחדים להוציא לאור עיתונים סוציאליסטיים בלאדינו. בניסיונות אלה לקחו חלק בעיקר אישים שהיו מעורבים בעיתונות הסוציאליסטית בארצות מוצאם, בעיקר בסלוניקי.
 
בשנים 1920-1915 הופיע בניו-יורק אחד מהעיתונים הבולטים בסוגה זו, בשלושה שמות שונים: "איל פרוגריסו" ("הקִדמה", 1915), "לה בוז דיל פואיבלו" ("קול העם", 1919-1915) ו"לה איפוקה די נו יורק" ("התקופה של ניו-יורק", 1920-1915). מעיתון זה הופיעו בסך הכל 226 גיליונות, שרובם המכריע שרד.
 
מייסד העיתון, מוריס נסים (נפטר בשנת 1964), למד בבית הספר של כי"ח בסלוניקי והיה בין השאר תלמידו של ההיסטוריון הסלוניקאי הנודע, יוסף נחמה (1971-1880). הוא שימש כמזכיר הפדרציה הסוציאליסטית שהוקמה בעירו בשנת 1910, בעקבות הפיכת "התורכים הצעירים" (1908). לאחר הגירתם לארה"ב ייסדו נסים ועמיתו, מואיז סולם, את האגודה הסוציאליסטית של המהגרים הספרדים, שהציעה הרצאות ושיעורים על אודות הסוציאליזם ורוחו.
 
ב-3 באוקטובר 1915 החל נסים להוציא לאור את העיתון "איל פרוגריסו", שבועון שהופיע בשתי מהדורות (שישי וראשון). עיתון זה שם לו למטרה "לעשות כל שניתן עבור היהודים הספרדים באמריקה, ולעשות זאת היטב". הגיליון הראשון התקבל בהתלהבות בקרב קהל קוראיו – בעיקר מהגרים צעירים בעלי זיקה לסוציאליזם – והעיתון הפך לבית לרעיונות סוציאליסטיים רעננים. האידיאולוגיה של העיתון איימה לא אחת על עצם קיומו של העיתון, בכל שמותיו, שכן היא הקשתה עליו לגייס משקיעים, הביאה את משרד הדואר לחבל בחלוקת אחד הגיליונות שלו (1918) ואף הביאה להגליית עורכו (ראו להלן).
 
שם השבועון שונה בדצמבר 1915 ל"לה בוז דיל פואיבלו", על פי בקשת מנהל הדואר הכללי, כדי למנוע חיכוכים בינו לבין העיתון האיטלקי-אמריקני הוותיק, Il Progresso Italo-Americano (1988-1880). גם תחת שמו החדש המשיך "לה בוז דיל פואיבלו" להנחיל רעיונות סוציאליסטיים, רדיקליים בחלקם, ונקט בגישה אנטי-דתית. מואיז גדול, עורך "לה אמיריקה", נאבק בעיתון זה ממניעים כלכליים ואידיאולוגיים, וכינה אותו "קול השטן". אך בדומה לגדול, גם קרא שבועון זה לליכוד הספרדים תחת קורת גג אחת. לאחר הצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה (1917) החל העורך, נסים, לעורר את תשומת ליבה של הצנזורה האמריקנית, שחשדה בקריאתו לתעמולה קומוניסטית במאמרי המערכת שלו. בעוון זה הוא הוגלה מארה"ב בשנת 1919 ועיתונו חדל להופיע.
 
לאחר הגלייתו של נסים החליט אלפרד מזרחי, לפנים עורך היומון "לה אגילה" ("הנשר", 1912), לקחת על עצמו את העיתון ולהמשיך להוציאו לאור. ב-2 בדצמבר החל העיתון להופיע כדו-שבועון, תחת השם "לה איפוקה די נו יורק" – שנועד כנראה להרחיק את הצנזורה האמריקנית מהעיתון החדש, באמצעות טשטוש הקשר הישיר בינו לבין קודמו. מזרחי הוסיף לעיתון מדור באנגלית, בתקווה (שלא התגשמה) למשוך גם קוראים אשכנזים ולא-יהודים. לעיתון נוסף גם מדור היתולי – קו אופייני לעיתונות הלאדינו – שחובר על ידי אלברט ד' לוי. ברם, העיתון החדש לא שרד, ובפברואר 1920 הופיע הגיליון האחרון שלו.
 
כתב: תמיר קרקסון
תגובות לעיתון (0)
הוספת תגובה
העיתון הועלה לאתר בעזרת:
The MaRLI Project (Manhattan Research Library Initiative)
New York Public Library
Columbia University
New York University

 

גליונות זמינים באתר:
216 גליונות
918 עמודים
בין השנים: 1915-1920

 

העיתון הועלה לאתר מתוך האוספים של:
New York Public Library